מזרחי, מאיר

בן מרים ובן ציון, נולד בשנת 1932 בתל-אביב. למד בבית-הספר של "אליאנס", ועם סיימו את לימודיו יצא לעבוד כמכונאי במוסך מכוניות. כשפרצה מלחמת-העצמאות בחורף תש"ח היה בן 16 בלבד, אך "הגדיל" את גילו בשנתיים ונתקבל לפלמ"ח. מאיר שירת בדורות, ניר עם ומבטחים. את תפקידו מילא כמבוגר ומנוסה בקרבות. ביום י"ח באייר תש"ח (27.5.1948) היה מאיר בין לוחמי שלוש המחלקות של גדוד 8 מחטיבת הנגב שיצאו לדרום הארץ כדי לחבל בתחבורה של האויב המצרי על כביש ח'אן יונס-רפיח. תוך כדי היערכות נכנס הכוח למארב מצרי גדול אשר הטיח עליהם מכת אש כבדה מנשק קל וממכונות ירייה. מפקד הכוח נתן פקודת נסיגה ורוב הכוח אמנם הגיע למקום המפגש בחסות החשכה, אולם שלושה חיילים ומאיר ביניהם פנו צפונה ובמקום להגיע לנירים הישנה (דנגור) – תעו והגיעו לכפר הערבי בית-ג'רה. מודיעים שעבדו בשירות הפלמ"ח סיפרו למחרת היום כי שלושת החיילים נורו למוות בידי ערביי הכפר ונקברו על גדות הוואדי; גם פעולת גמול שנערכה למחרת היום לא עזרה לחבריהם למצוא את מקום קבורת חבריהם ומקום קבורתם לא נודע עד היום. מצבה לזכרו של מאיר הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע