מזרחי, יוסף

יוסף, בן צלחה ויונה, נולד ביום ג' בטבת תשט"ו (28.12.1954) בירושלים. כשהיה כבן שלושה חודשים עברה משפחתו לגור במושב רווחה שבחבל לכיש. יוסי למד בגן-חובה במושב וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "חזון יחזקאל", שבקרבת מושב רווחה. אחר-כך המשיך ולמד בבית-הספר התיכון "שפיר" שלוש שנים, והשתלם במגמה של מסגרות מכנית. נער סקרן ועירני היה יוסי, וכשהחל את לימודיו בכיתה א' והוא אך בן חמש וחצי, הפליא את מוריו בשקדנותו וברצונו לרכוש דעת. הוא שימש דוגמא ומופת לחבריו בכיתה. רמת ידיעותיו וחריצותו ניכרו לא רק במקצועות העיוניים, כי אם גם בחקלאות ובמלאכת יד. "אני זוכר כיצד סייע לי במתמטיקה. תמיד עזר לי להכין את השיעורים, כי היה המומחה שלנו במקצוע", סיפר אחד מידידיו. אכן, יוסי נודע כחבר נאמן ומסור, שהיה נכון תמיד לסייע בעצה ובמעשה לכל אדם. כשהגיע הביתה בתום יום לימודים ארוך, הסיר את תלבושת בית-הספר, לבש בגדי עבודה ויצא לשדה, לסייע להוריו ולבני משפחתו בעבודות הגן השונות. גם כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון עשה חיל בלימודיו והתמיד בפעילותו החברתית. יוסי התמחה במסגרות מכנית והגיע להישגים מרשימים. בשעות הפנאי הרכיב דגמי עץ ומתכת, הקים שערים ואף בנה תנור חשמלי לשימוש בני כיתתו ובני משפחתו. הוא השתתף בפעולות ספורט שונות ואהב מאוד לצעוד ברגל. מעולם לא החמיץ מסע ברגל שנערך מטעם בית-ספרו והשתתף גם בצעדות ירושלים. "אני זוכר את יוסי צועד בקצב ובמרץ, ומקשיב לכל מלה היוצאת מפי המדריך. בלילה היה מבדר את כל החבר'ה, ובבוקר השכים קום, עירני ותוסס…" סיפר אחד מחבריו. יוסי, שנודע בפעלתנותו ובכושר היזמה והארגון שלו, נתמנה רכז-נוער במושב רווחה. הוא ארגן אף את פעילות הנוער במועצה האזורית "אבן שמואל" ומילא את תפקידו בלא דופי. הוא אהב מוסיקה ובמיוחד את המוסיקה היוונית. סיפרה אחת מאחיותיו: "כשיוסי האזין למוסיקה יוונית, לצלילי בוזוקי, שכח את הכל. אולי משום כך נמשך אל המוסיקה הזאת דווקא בשעות הקשות". כתום שלוש שנות לימוד בבית-הספר התיכון החל לסייע להוריו בנשיאת נטל הפרנסה. משפחת מזרחי הענפה לא יכלה לוותר על עזרת האחים הבוגרים, והוא נרתם לעבודות חקלאיות ולעבודות הבית השונות. בן מסור ואח נאמן היה, ובשנה שקדמה לגיוסו עשה רבות ליצירת אווירה חמה ולבבית בבית. הכל זוכרים אותו כעלם גבה קומה וחסון, בעל עיניים חומות ומלאות חכמת חיים וטוב לב. יוסף גויס לצה"ל בראשית פברואר 1973 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות השתלם כרובאי והוצב בפלוגה של חיל רגלים. חייל מסור היה יוסי. חבריו כינו אותו בחיבה "קצב", משום שהיה נותן הקצב בשגרת האימונים. הם סיפרו עליו: "בשעות הקשות ביותר היה יוסי שר פתאום, שירים ביוונית שר. תמיד חייך, דאג לאחרים. יוסי אהב את הצנחנים וביקש להשתלם בקורסים שונים ולהצליח בצה"ל. כולנו היינו בטוחים שייצא ממנו משהו. יוסי היה יותר מכולם". חרף האימונים המפרכים והשעות הקשות הרחק מן הבית, לא התלונן יוסי ולא רטן. כשהיה בא הביתה לחופשה קצרה, אורו פניו והוא התעניין בכל אשר אירע לכל אחד מבני משפחתו, ולא נלאה משמוע ומספר. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלחה יחידתו לסיני והוא השתתף בקרבות הבלימה כרובאי. עשרה ימים לחם בלא ליאות ובמסירות בקרבות באזור התעלה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד חצה את התעלה. חבריו ליחידה מספרים על עוז רוחו ועל נכונותו לקבל על עצמו כל משימה. צלף מעולה היה והיטיב לקלוע למטרה. במסירות עילאית הציל שניים מחבריו הלוחמים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע מרסיס של פצצה ליד הרמפה באזור "פוקסטרוט" ונהרג בו במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, רב אלוף משה דיין: "יוסף ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. יוסף היה אהוד על כל מי שהכירו".