מזרחי, דניאל

בן מרים ויוסף, נולד ביום כ"ח בתשרי תשכ"ג (26.10.1962) בפתח-תקוה. דניאל היה בן למשפחה מסורתית. הוא למד בבית-הספר היסודי "ניר עציון", המשיך ללמוד בחטיבת-הביניים ובמכינה לישיבה בגבעת-שמואל. דניאל למד בכפר הרואה ובישיבה התיכונית בכפר-גנים. בפברואר 1981, הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הרגלים. דניאל עבר אימוני טירונות, רכש מקצוע – נהג נגמ"ש, והתמחה כמפעיל ררנ"ט. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, הוא היה עם הכוח שפרץ את עמדות האויב בלבנון. לפי דיווח מפקדיו, השמיד דניאל במהלך הקרבות שלושה טנקים סוריים, הרס עמדות ופגע במוקדי התנגדות של האויב. ביום כ"ב בסיוון תשמ"ב (13.6.1982), במהלך ההתפרצות לכפר סיל, נהדפו כוחותינו פעמיים. בהתקפה השלישית יצאו מפקדים בלבד, אבל דניאל, ששלט היטב בררנ"ט, ביקש לצאת להתקפה עם מפקדיו. במהלך הקרב נפגע חברו באש האויב. דניאל חש לעזרתו, אבל גם הוא נפגע ונהרג. במעשיו אלה הוא גילה אומץ-לב, יכולת מקצועית ותושייה רבה. על כך הוענק לו ציון לשבח של מפקד האוגדה. בן 20 שנה היה דניאל בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. הוא הניח אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. אחרי שנפל, הועלה דניאל לדרגת רב"ט. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "דניאל נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בחיל-הרגלים. היה חייל למופת, שביצע את תפקידיו באופן הטוב ביותר. תמיד היה נכון לעזור לחבריו, בעל מוסר אישי גבוה, אהוב על חבריו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "על אף שהיה בחור שקט ומופנם, הורגשה מאוד השפעתו על חבריו בפלוגה. דני היה בחור ישר, בעל ערכי מוסר גבוהים, אשר הנחו אותו בכל מעשיו. הוא הקפיד מאוד בביצוע המוטל עליו ואהב לעזור לחבריו, האמין בדרכו ונהג על-פיה ברגעים קשים. דניאל היה בכוח שהוביל את הגדוד ובמשימה זו מצא את מותו". לזכרו נבנה בית כנסת בשם "יד-דניאל".