מזרחי, דויד

בן סימה ויצחק, נולד ביום י"א באב תרפ"ח (28.7.1928) בירושלים וקנה השכלה יסודית ותיכונית. למחייתו עבד כפקיד במערכת העיתון "פלסטיין פוסט", לפני מלאות לו 16 שנה הצטרף ל"הגנה" ועבר הכשרות ואימונים. את רוב זמנו בילה אז במושבות ובקיבוצים ובשנת 1947 סיים בהצלחה קורס מ"כים קרביים. בנובמבר 1947 עזב את עבודתו ונשלח למערכה בירושלים וסביבותיה. כשאמו הזהירה אותו מפני השתתפותו בקרבות, ענה לה: "לא נשב בחיבוק ידיים ולא ניתן לאויב להתקדם". כשנלחם בין חומות העיר העתיקה, נתפס על-ידי הבריטים ונשלח למאסר ב"עוון" החזקת נשק-מגן. לאחר ששוחרר השתתף כמ"מ בגדוד "מוריה" בפעולות-הקרב הראשונות בירושלים וסביבתה: בימין משה, שייח'-ג'ראח, הרטוב, בית-צוריק, שער הגיא, ואדי ג'וז ועוד. חבריו מספרים על גבורתו בקרב ואומץ-לבו ועל-כך ששימש להם דוגמה ומופת. במערכה ליד בית-צוריק לחם עד סוף המערכה ובכדורו האחרון פגע בפרש ערבי. בקרב בשייח'- ג'ראח נתבקשו מתנדבים לפיצוץ עמדה ערבית. דויד התנדב ובראש קבוצת חבלנים הצליח לבצע את המשימה. בוואדי ג'וז, כשאחד החיילים נפצע, העביר את המקלע הכבד לידי סגנו, זחל אל הפצוע והצליח להביאו למקום-מבטחים. ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948), יצא בשיירה להעביר ציוד ומזון לעטרות ונווה יעקב הנצורות. בעוברם את שועפט נתקלו המשוריינים במחסומים ומוקשים ונעצרו. בקרב מר פנים-על-פנים, מול כוח-אויב עדיף, נפלו דויד וחבריו. נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ט' בחשוון תשי"ב (8.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.