מזרחי, אליהו (‘אלי’)

בן צדוק ויפה. נולד ביום י"ב בחשון תשי"ח (6.11.1957) בכפר- הנוער בן-שמן. למד בבית-הספר ע"ש ב. כצנלסון בחולון. בתום לימודיו בבית-הספר היסודי עבר לבית-הספר התיכון המקצועי 'אורט-פורד' שבתל-אביב וסיים את לימודיו במגמה של מכונאות רכב. את מקצוע מכונאות-הרכב שרכש בבית-הספר התיכון אהב מאוד והתמסר ללימודו בכל-נפשו. בנערותו הצטרף לתנועת הנוער 'מחנות העולים' בירושלים וכעבור זמן הצטרף לגרעין 'תדהר' שבקיבוץ אייל, במסגרת שירותו הצבאי בנח"ל. הוא היה חובב- ספורט והצטיין במשחק הכדורגל. מספרת אמו: "היה לו לב טוב. הוא אהב את הזולת ומעולם לא פגע בחלש. תמיד הגיש עזרה לאדם שנכשל, וחבריו אהבוהו מאוד". חברתו ללימודים, שנה, מספרת: "אלי היה בעבורי יותר מבן-כיתתי. הוא היה חבר קרוב. מין חבר שלעתים נדמה היה שהוא חברם הטוב של כולם ולכל-אחד נראה שהוא חברו הטוב. הוא היה חבר שבפניו משוחחים על סודות שאין מגלים לאיש, בנושאים של חברות, אהבות ובכלל". ומוסיפה חברתו, ענת: "למרות שהיה ביישן ונחבא אל הכלים, ידענו עליו דברים רבים. אמרו עליו שהיה ענו וצנוע. זה נדוש, אומרים זאת על הרבה אנשים. אך לגבי אלי זה אכן היה נכון. הוא אהב בנות, והן אהבו אותו. היה בו איזה קסם, משהו מתחת לאותו חיוך נפלא, קסם שעשה אותו אהוד עלינו – הבנות. אהבנו אותו!" אלי גויס לצה"ל בינואר 1976 והתנדב לשרת בנח"ל. לאחר הטירונות הצטרף לגרעין 'תדהר' שבקיבוץ אייל. אלי אהב מאוד את חבריו לגרעין ואת האוירה הנעימה, ובחופשותיו היה מרבה לספר על חויותיו. ביום י"ז באלול תשל"ו (12.9.1976) נפל אלי בעת מילוי תפקידו באזור הבקעה. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו הורים ואחות. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה מזיכרונות חבריו מילדות, חבריו לגרעין וקרובי- משפחתו. כן, הנציחה המשפחה את זכרו בלוח-זיכרון שהוצב בבית-הכנסת 'מגן דוד' שבחולון.