בן רינה ואליהו. נולד ביום כ"ח באלול תשמ"א (27.9.1981) בבאר שבע, אח צעיר לחגי וליפעת. שמו ניתן לו על שם גיבור תנ"כי, על- מנת לחזקו, ואכן איתי גדל והתפתח להפליא. למד בבית-הספר היסודי 'אחווה' בשכונה א' בבאר שבע, שם למדו אחיו, אחותו ואמו. המשיך לתיכון 'מקיף ח' העירוני, בו בחר ללמוד ביולוגיה, מתמטיקה והיסטוריה כמקצועות מתוגברים. איתי היה תלמיד טוב, בעל ידע רב. הוא זכה במספר תעודות הצטיינות, ואהב לעזור לחבריו בלימודיהם. במסגרת לימודי התיכון כתב עבודות גמר בהיסטוריה ובביוטופ (ביולוגיה), ואת לימודיו סיים עם תעודת בגרות בציונים טובים. במקביל ללימודיו היה איתי חניך ופעיל בתנועת הצופים ובגדנ"ע. איתי גדל והיה לנער אהוב ומוקף חברים, אליהם היה סבלני וקשוב. הוא העריך יחס הוגן שזכה לו ממוריו וסובביו, ולא אהב שקרים וחוסר הגינות. אהבותיו הגדולות היו מוזיקה, שתמיד התנגנה בסביבתו, והוא אף הלחין מנגינות באמצעות המחשב, וציורי קומיקס – איתי היה צייר קומיקס מוכשר, שנהנה לצייר והשתמש בהומור רב בציוריו. הוא צייר כל חייו, מילדותו, בתקופת לימודיו בבתי-הספר ובתקופת הצבא, ובביתו נותרו ציורי קומיקס רבים מכל התקופות. בשעות הפנאי אהב איתי לצפות בסרטים, ועם הזמן גילה בקיאות גם בתחום זה. כן הרבה לשחק כדורסל וכדורגל במסגרת בית-הספר ועם חברים, ואהב לצאת לבילויים ולטיולים בארץ. בחודש מרס 2001 התגייס איתי לצה"ל, לחיל-השריון. לאחר ההכשרה הבסיסית עסק בפעילות מבצעית באזורים שונים, ובין היתר השתתף במבצע 'חומת מגן' בבית לחם, במצור על מחבלים סביב כנסיית המולד. איתי היה מאוד גאה בשירותו ובתעודת הלוחם שקיבל, ונקשר מאוד לחברים שהכיר בצבא. בתחילת פברואר 2003, לאחר חופשה, נשלחו מרבית אנשי הפלוגה של איתי לרמת הגולן. רק שני טנקים וצוותיהם, והוא ביניהם, נשלחו לפעילות מבצעית באזור דוגית שבסמוך לעזה. ביום י"ג באדר א' תשס"ג (15.2.2003) נפל איתי בפעילות מבצעית סמוך לדוגית. בעת כניסה לעמדה עלה הטנק על מטען צד כבד, וכל התחמושת שבו התפוצצה. כל ארבעת אנשי צוות הטנק נהרגו במקום. עם איתי נפלו: סמ"ר אלכסיי בליצקי, סמ"ר דורון כהן וסמל נועם בהגון. בן עשרים-ואחת היה איתי בנפלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. איתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "אדם מיוחד ולוחם, תנוח בשלווה, חייך בלבנו מאירים את שתיקתך". אחותו יפעת, ספדה לו: "הפוטנציאל העצום שלך אף פעם לא יפרח, הכשרון שלך לא ימומש ויתפתח, אבל האישיות שלך תמיד תישאר איתנו, המשפחה, החברים, הסבתות, הדודות, הדודים, בני הדודים וכל מי שהכיר אותך." ספד לו אביו: "איתי, חייך היו קצרים, רק 21 שנים. חיים קצרים אך האובדן והגעגועים גדולים מאוד. בשנתיים האחרונות היית מגיע לחופשה מהצבא אחת לשבועיים או יותר לסוף שבוע, סוף שבוע שהיה אושר ושמחה לכל המשפחה…" בערב שנערך לזיכרו של איתי, אמר אלי בוקר, שהיה מרכז השכבה של איתי בבית-הספר התיכון: "השארת בלכתך מהעולם שלנו חור ענק של חוסר ויטמין 'טוב', שמחייב איזון מחודש בטבע…" כתבו החברים של איתי, קבוצת חברים טובים שליוו אותו כל חייו: "איתי, אנחנו עדיין לא מאמינים שאתה כבר לא איתנו. קיווינו לבלות איתך עד סוף ימינו ולא תכננו להיפרד ממך לאחר שבילינו איתך כל כך מעט זמן. בעיני חבריך, אתה צעיר כמו ביום בו הכרנו אותך, וכך תישאר לנצח. אנחנו זוכרים אותך בפעם הראשונה שנפגשנו: שקט, ביישן, נחמד ומסקרן בדרכך המיוחדת. והיום, לאחר שעברנו חוויות רבות ביחד, לא השתנית הרבה, ואם כבר אז לטובה… זה לא פייר. גדלנו ביחד, הכרנו אותך טוב ולמדנו לאהוב אותך בתור חבר טוב. אנחנו זוכרים אותך תמיד עם חיוך, תמיד שמח. היית החכם בחבורה הקטנה והסגורה שלנו, ומעולם לא סירבת לחבר שהיה זקוק לעזרתך. אנחנו תמיד נזכור את קריזות הצחוק שלך, הציורים והקומיקסים, לילות הנרגילה, את לחיצת היד המיוחדת שלנו, המתיחות שעשינו לאנשים ביחד, פיצה פאי, המבורגר קבוע בשבת, המוסד ואזימוט, פינק פלויד, קלאסיקות, מלחמת העולמות, הלילות בבלקמור, והרדיו שתמיד דלוק בחדר. ובתור חברים, לא נשכח את המשפחה: את האבא שדאג ללימודים. את האמא שתמיד אמרה: 'איתי, קח מעיל, יהיה לך קר'. את האחות שדלת ביתה בתל אביב תמיד היתה פתוחה כשאיתי נסע לבלות בסביבה. את האח הדואג שאיתי דיבר עליו כל כך הרבה עד שהרגשנו שאנחנו מכירים אותו טוב. למעשה, איתי, עם הזמן הפכת ליותר מחבר טוב, ואתה כמו אח בשבילנו. ואיתי, אנחנו מבטיחים לך להישאר חבורה מלוכדת כמו שהיית רוצה, ואף פעם לא נשכח אותך…" בחודש אפריל 2003 נערך ערב לזיכרו של איתי בהשתתפות בני המשפחה, חברים ומורים. במהלך הערב הוצגה תערוכת ציורים ואיורים של איתי וביניהם איורים מפנקסו האישי של איתי מזמן שירותו הצבאי. בני המשפחה מתעתדים להוציא לאור ספר זיכרון להנצחתו של איתי וימשיכו להנציח את שמו בכל דרך.
