מזרחי, אהרן

אהרן (רוני), בן רוזה ומרדכי, נולד ביום כ"ב בניסן תשי"ב (17.4.1952) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "רש"י" ביפו ובבית-הספר היסודי "מעלות" בבני-ברק. אחרי-כן המשיך ולמד שלוש שנים בבית-הספר המקצועי בכפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" בבאר-יעקב, במגמה של מכונאות ציוד-קרקע, ושנה בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. ילדותו של רוני (שכונה גם "מיקי" בפי חבריו) עברה עליו ביפו. כשהיה בן ארבע נפצע אביו במערכת קדש. לאחר שבע שנים, כאשר נפטר האב המשפחה עברה לגור בבני-ברק. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בהצטיינות רבה וגם בבית-הספר המקצועי היה תלמיד מצטיין. בנעוריו היה חבר בתנועת "בית"ר" וברבות הימים הדריך בה ואף נקבע כמפקד מעוז. רוני היה פעיל בגדנ"ע, עבר קורס מ"כים ושימש מפקד כיתה גם בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. כבן בכור במשפחה שהתייתמה מאביה, נאלץ רוני לעבוד בחופשות ובכל הזדמנות, גם כשהיה חייל, כדי לסייע לאמו בפרנסת המשפחה ובמימון לימודי אחותו. אהרן גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1970 והוצב לחיל האוויר. תפקידו נקבע כמכונאי ציוד-עזר והוא הוצב ליחידה של חיל האוויר, שבה עשה את כל שירותו הסדיר. הוא קשר קשרי ידידות עם מפקדיו ועם חיילים ששירתו עמו. את בחינות הבגרות השלים תוך כדי שירותו הסדיר. רוני היה מוכשר ביותר בעבודות כפיים וידע לתקן כל דבר בבית. בשנות הפנאי פיסל וצייר. הוא אהב מאוד לעסוק בעיצוב פנים של דירות לפי רעיונותיו. את רוב זמנו הפנוי הקדיש לשינוי צורתם הפנימית של בתי חבריו ומכריו. בזמן שירותו בצבא הקים כמה וכמה אנדרטאות במחנות צה"ל. הוא היה חובב ספורט, אהב לשחק בטניס ובכדורגל ולעסוק בשיט ובסקי. כן הרבה לצאת לצעדות, לפעמים גם כתב שירים. בתעודת השחרור שלו צוין כ"חיל בעל מקצוע טוב, מסור וממושמע". לאחר שסיים את שירותו הסדיר הוצב לשירות מילואים כמכונאי ציוד עזר ביחידת בקרה של חיל האוויר. רוני עמד לשאת לאישה נערה שהייתה חברתו במשך תשע שנים וכבר הכין לכך דירה. באחרונה עבד בחברת "אלובין" בתל-אביב והתכונן ללמוד הנדסת אווירונוטיקה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עשה רוני בטיול בגרמניה ומיד החליט לחזור ארצה. כשהגיע סופח ליחידת גיוס אנשי מילואים, ולדברי מפקדו, היו עזרתו הרבה והמרץ והיזמה שהשקיע בעבודה ראויים לשבח. ביום 18.10.1973 נפצע רוני בעת מילוי תפקידו בסיני וכעבור שלושה ימים, ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "נזכור אותו לא רק כחייל מילואים הממלא אחר הפקודות, אלא גם כאדם חריף ובעל תושייה, נעים הליכות ומקרין שמחת חיים על הסובבים אותו". משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בבני-ברק; בעלון כפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" פורסמו דברים לזכרו.