מזיוף, אהרן

בן שרה ועזיז. נצר למשפחת מקובלים. נולד ביום י' בכסלו תרפ"ז (16.11.1926) בירושלים. הוריו עשו דרכם לארץ תוך סכנות רבות ובה קיבלו באהבה את העוני שהיה מנת חלקם. הוא התחנך בבית-הספר היסודי "לבנים" בירושלים ואחר כן עסק בעבודות שונות כעזרה למשפחתו, אך לא התמיד אף באחת מהן עקב פעילותו בארגון הצבאי הלאומי. אהרן השתתף בפעולות רבות של הארגון ובכולן הוכיח עוז-רוח וחירוף-נפש. "בצהרי יום ששי, ט"ו באב תש"ז (1.8.1947)", כלשון דיווח המשטרה הבריטית, "התקרב צעיר נושא מזרן לגדר התיל העוקפת את האזור המבוצר (אזור ב') ברחוב אבן גבירול בירושלים. הצעיר השעין את המזרן על הגדר, הוציא מתוכו מכונת יריה 'סטן' ופתח באש על משמרות-הצבא המקיפים. המשמר השיב באש קטלנית וכתוצאה ממנה נהרג נושא המזרן. . . ההרוג זוהה כאהרן מזיוף". פרטים אלה מעידים על אומץ ליבו של הלוחם הצעיר ונכונותו להקריב חייו ללא היסוס למען המטרה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר הזיתים. פרקי חייו ומעלליו מפורסמים ב"זכרם נצח", ספר יזכור לחללי הארגון הצבאי הלאומי. סיפור ההתקפה ונפילתו של אהרן פורסם בעתון "הארץ" מ-13.8.1947. אהרן מזיוף הוא "אליהו", גיבור הסיפור "בנים למקום" ליצחק שנברג (שנהר), שנדפס ב"לוח הארץ" תשי"א. לאחר מלחמת ששת הימים התברר למשפחה שעל הקבר סללו הירדנים את הכביש ליריחו. לכך הוקמו מצבות לזכרו בהר הזיתים, במקום הקבורה המשוער, ובחלקת הנעדרים בהר הרצל.