בן מרים וניסים. נולד בטבריה ביום י"ב בשבט תשל"ה (24.1.1975), בן רביעי להוריו, אח לאלדד, איריס, יואב, ליאת ועדי. למד בטבריה בבית-הספר היסודי 'כינר', והמשיך לתיכון 'עמל', שם סיים את לימודיו במגמה הביולוגית. רן בחר בלימודי ביולוגיה בשל אהבתו הרבה לבני האדם, לבעלי החיים ולטבע, אותו הכיר בטיוליו הרבים בארץ. בעת לימודיו בבית-הספר היסודי החל לעסוק בספורט ימי, וחתירה בקייאקים אולימפיים הפכה לתחביבו העיקרי. הוא היה חבר ב'מרכז הימי' בטבריה ובמסגרת זו השתתף בתחרויות ארציות וזכה במדליות רבות. רן גדל ליד חוף ימה של הכנרת, ונהג לרוץ לאורכה ולהקיף אותה באופניים. בשעותיו הפנויות אהב לבשל, לאפות ולטפח את הגינה בביתו. הוא אהב לצלם והנציח בתמונות רבות את טיוליו, וכן את בני משפחתו וחבריו. בין יתר עיסוקיו ותחביביו, אהב רן לבלות בחיק משפחתו ושמח לכל בילוי עם אחייניו, ילדיו של אחיו אלדד. אחותו עדי מספרת: "לרן בעל החיוך הלבבי, המקרין אהבה וכבוד לכל הסובב אותו, היתה תכונה מאוד בולטת כילד ובמיוחד כחייל – הצורך בנתינה ללא גבול מבלי לצפות לתמורה. ערכים רבים איפיינו אותו כמו גם הצניעות. מאחורי מראה גופו החסון והאתלטי של רן הסתתרו ביישנות, עדינות פנימית, רוך ונועם של אדם שכיף לשהות במחיצתו, ללמוד ולשאוב ממנו כמה שיותר מתכונותיו המופלאות." בחודש אוגוסט 1994 התגייס רן לצה"ל, עבר בהצלחה את הגיבוש לסיירת צנחנים והחל במסלול של לוחם ביחידה. הוא השתלב היטב ביחידה, וחבריו לצוות היו לו כאחים – גם בחופשות בילה וטייל איתם, אף לפני יציאתו האחרונה ללבנון הזמין אותם לארוחה בביתו. יאיר, חברו לצוות מספר: "היו לך ידי אמן, ידי זהב. כל דבר שעשית, הצלחת בו. היית צלם מעולה, תיעדת כל דבר שזז כאילו ידעת את העתיד. היה לך הומור מיוחד – 'בדיחות מזומן' היינו קוראים לזה – חידודי לשון שאופייניים רק לך." במשך כל שירותו הצבאי לא סיפר לאיש ממשפחתו מהיכן בא ולאן פניו מועדות, על-מנת שלא ידאגו לו. על שירותו בסיירת סיפר מפקד היחידה, רס"ן מוטי: "במשך מסלולו בסיירת הפגין רן נחישות, יוזמה, יכולת פיזית גבוהה וחברות למופת, אשר הפכו אותו ללוחם בולט ביחידה. לאחר שסיים את המסלול והפך ללוחם מן המניין, ביקש מרצונו ומתוך יוזמה אישית לעבור מספר קורסים, אשר בהם לא איכזב והצטיין כדרכו. במהלך שירותו השתתף רן בכל המשימות והפעילות המבצעית ביחידה, תרם את חלקו ואף יותר מכך ליחידתו ולחבריו." ביום ט' באייר תשנ"ז (15.5.1997) נפל רן בקרב בלבנון. במשך כל שנות שירותו ציפה לרגע שבו ייתקל באויב, ובהיתקלות עם חוליית מחבלים באזור רכס ביר א-דהר שבדרום לבנון, שנמשכה שעות ארוכות, הוא חתר למגע ואף הרג מחבל מחוליית המחבלים. בהיתקלות נפצע מפקדו של רן והוא לא איבד את עשתונותיו, טיפל במפקדו ופינה אותו לעבר המסוק. רן וחבריו, שסברו כי ההיתקלות הסתיימה, הופתעו מפיצוץ עז שלאחריו נשמעה צעקתו של רן שנפגע מירי המחבלים. מפקד היחידה מספר: "כתמיד, נשא רן את התיק הכבד ביותר ועמד במשימה בכבוד. בעת הקרב תיפקד רן מצוין, חתר למגע ישיר עם המחבלים, התנהג בקור רוח וסחב פצועים לנקודת הפינוי." יחד עם רן נהרגו סרן ערן שמיר וסמ"ר זאביק זומרפלד. רן נהרג ימים ספורים לפני צאתו לחופשת השחרור. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לזכרו של רן תרמה משפחתו ספרייה תורנית שהוכנסה לבתי-הכנסת 'מורשת אבות' ו'יד בנימין' בטבריה. נוסף לכך מתקיים מדי שנה מסע אופניים לזכרו של רן – 'הקפת הכנרת'.
