מזאי, ישעיהו (ישי)

בן ארמה-יוספה ומשה-מיקלוש, נולד בשנת תרפ"ז (1926) בבודפשט, בירת הונגריה, בן למשפחה עובדת. למוד-סבל היה מילדותו. עוד לפני סיימו את בית-הספר היסודי כבר נכנס בעול חיים קשים. בפרוץ מלחמת-העולם השנייה הוגלה למחנות-ריכוז בגרמניה, אך הצליח להתגבר על כל המצוקות ולחזור בריא ושלם הביתה, להונגריה. את בני משפחתו לא מצא והוא חיפש את דרכו לתנועה הציונית והצטרף לתנועת-הנוער "דרור". בימי הפוגרום הנאצי בהונגריה ניצל על-ידי אנשי תנועת "דרור", נתחנך בתנועה זו ועלה עם חבריו באונייה "יציאת אירופה תש"ז". האונייה נתפשה על-ידי הבריטים וישעיהו עם חבריו עברו את דרך הייסורים מחיפה דרך צרפת לגרמניה, איטליה וקפריסין, עד עלותו לארץ כחבר קבוצת "מהפכה". בארץ הצטרף לגרעין "דרור" בקבוצת ההכשרה "דור חדש" בעין חרוד. בקיבוץ הסתגל לכל עבודה במשק ומצא בה את סיפוקו. הוא הרגיש צורך נפשי להתגייס מיד לצבא כדי למצוא פורקן נפשי לכל מה שעבר עליו בגרמניה, בהונגריה ובנדודים, אם כי חבריו סבורים היו שעליו להמתין עוד עד שיתאמן כראוי. את השפה העברית למד בקושי וסבור היה כי בצבא יוכל לרכוש אותה ביתר קלות – וזה שימש מניע נוסף להתגייסותו. הוא התגייס ושירת בחטיבת "גולני". ישעיהו קיווה להעלות לארץ את אמו כתום המלחמה וחלם לעלות עם קבוצתו להתיישבות – אך לא זכה. לאחר הנסיגה מג'נין התייצב הקו בהפוגה הראשונה ברכסים שמצפון לג'נין. עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה תקפו העיראקים בעוצמה רבה קו זה. נוכח עדיפות האויב נאלצו כוחותינו לסגת וייצבו קו חדש ברכס הגלבוע. ישעיהו נפצע אנושות מצרור כדורים ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בין מזאר לצנדלה, ומת מפצעיו. ביום כ' באב תש"י (30.8.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.