מוש, זאב

בן טובה וצדוק. נולד ביום כ"א באדר תשכ"ג (17.3.1963) בקרית אתא, אח ליהודית, זהבה ואביבה. גדל והתחנך בקרית אתא, שם למד בבית-הספר היסודי 'פינסקר' ובבית-הספר התיכון 'רוגוזין'. בינואר 1981 התגייס זאב לצה"ל, הוצב לשרת בחיל-התותחנים, ושנה לאחר גיוסו לחם במלחמת 'שלום הגליל'. זאב היה חייל טוב, ממושמע ומסודר. גם בשירות המילואים, מעולם לא התחמק משירות, התייצב בזמן לכל מקום שנקרא אליו וביצע כל משימה שהוטלה עליו על הצד הטוב ביותר. בשנת 1988 נישא זאב למינה, והשניים קבעו ביתם בקרית חיים. בספטמבר 1991 נולדה בתם הבכורה מיטל, ושלוש שנים אחר-כך, בנובמבר 1994, נולד מתן. זאב התגאה מאוד בילדיו, בפני משפחתו, בפני חבריו לעבודה וחבריו למילואים. הם מילאו את חייו. מפקדו במילואים מספר: "משפחתך עמדה תמיד בראש מעייניך והיוותה את נושא השיחה העיקרי. רבה היתה גאוותך בבנך, מתן בן התשע, ובבתך מיטל אשר מועד בת-המצווה שלה יחול באוקטובר השנה. גם את אהבתו לאשתו מינה לא הסתיר ובכל הזדמנות אמר: 'מזל שיש לי אשה כזו'." מינה אשתו, מספרת על גאוותה בזאב, באופן שבו עזר בבית, ובדרך המיוחדת שבה גידל את מיטל ומתן. "זאב היה הבעל והאבא הכי טוב שיש," היא מספרת לכל סובביה. במשך עשרים שנה עבד זאב במפעל הזכוכית 'פניציה'. מעולם לא התלונן על עבודתו הקשה, ולא התחמק מימי עבודה. תמיד הושיט ידו לעזרה וביצע את משימותיו בצורה הטובה ביותר. ביולי 2003, יצא זאב, כמדי שנה, לשירות מילואים. במהלך השירות לקה באירוע מוחי, ולאחר עשרה ימי אשפוז בבית-החולים 'הדסה עין כרם', ביום כ"ב בתמוז תשס"ג (22.7.2003), נפטר והוא בן ארבעים. עם מותו החליטה מינה אשתו לתרום את איבריו להצלת חייהם של אנשים אחרים. "זאב, שכל חייו אהב לתרום ולעזור לאחרים, ימשיך גם במותו להציל ולעזור לאחרים." זאב נטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום שבקרית ים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. הותיר אחריו אשה, שני ילדים ושלוש אחיות. על קברו ספד לו מפקד הגדוד: "הכרנו לפני כ-11 שנה, כאשר הגעתי לגדוד כמפקד סוללה ג'. כבר בהתחלה יצרת אצלי רושם של חייל טוב, ממושמע ומסודר, ורושם זה נשאר עד היום האחרון. בכל מקום בארץ שבו התגייסנו תמיד התייצבת לפני כולם. תמיד עשית את המוטל עליך על הצד הטוב ביותר וללא תלונות. חבריך מספרים עליך כי היית 'היסטוריון' הסוללה. תמיד זכרת היכן עשיתם מילואים ומתי, ומה עשה כל אחד. שמחת לספר להם כי קנית רכב חדש, והתגאית מאוד בכך שהצלחת לרדת כל כך במשקל ולהיכנס לכושר. השיחות איתך תמיד היו נעימות ומעניינות. משפחתך מספרת כי ראית חשיבות רבה בשירותך במילואים. ההדדיות הזו קושרת את כולנו, המשפחה והגדוד, בעבותות בל יינתקו. אנו שואלים את עצמנו מדוע הטובים הולכים מאיתנו כה מוקדם? בתהילים כ"ד פסוקים ג' ו-ד' מצאנו אולי תשובה חלקית לכך: 'מי יעלה בהר ה' , ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למרמה'. יקשה עלי למצוא בקרב חיילי אדם תמים וישר המתאים יותר מזאב לתיאור זה. סמל ראשון זאב מוש, כמעט עשרים שנה היית בשורות הגדוד, ותרמת 458 ימים! אתה שייך לקבוצה קטנה אך מובחרת של אנשים שנתנו ונותנים את חייהם למען המדינה, החבה להם את עצם קיומה."