מושקט, יורם

בן לודויג ודבורה. נולד ביום ב' בכסלו תרפ"ז (8.1.1.1926) בורשה בירת-פולין. התחיל את לימודיו בורשה בגיל שש ובבואו לארץ עם המשפחה לא ידע אף מלה עברית. אך בתוך חדשיים למד את השפה ונכנס לכיתה ב' של בית-הספר היסודי "תל-נורדוי" בתל-אביב ובהיותו בכיתה ח' עברו הוריו לשכונת בורוכוב ושם למד עד שסיים את לימודיו כתלמיד מצטיין יורם, שהיה חברתי מטבעו, נתקבל בקרב הילדים והתידד עם כל אחד. הוא אהב לעזור לזולתו ולותר על שלו למען ידיד וחבר. בגיל תשע הצטרף לתנועת "המחנות העולים" ובשכונת בורוכוב עבר לתנועת "הנוער העובד" והיה מסור לה מאד. בסיימו את בבית-הספר היסודי למד בגמנסיה "אוהל-שם" ברמת-גן ושם רכש את אהבת מוריו. בן ט"ז התחיל להדריך נוער ושאף לחיי קיבוץ. אחרי שקיבל את תעודת- הבגרות התגייס לפלמ"ח ועבר לשדות-ים, וכשהפצירו בו להמשיך בלימודיו טען כי יש רבים בארץ שהם בעלי-תארים. יחידתו בשדות-ים היתה מן הראשונות בארץ שנקראה בשם "הכשרה מגוייסת", ששמרה על צביונה החברתי המיוחד מתוך מגמה להמשיך את חייה בקיבוץ. אותם הימים היו ימי מאבק של הישוב על עלייה שהוגבלה על-ידי ממשלת-המנדט ויורם השתתף כמעט בכל פעולות המאבק הזה, בפלוגה של הפל"ים – והעברת נשק בלילות על-ידי חוליות נעות בלילה משדות-ים וגבעת-חיים וחזרה, בפיצוץ המשטרה הבריטית בגבעת-אולגה (שבעזרת הראדאר אשר בה נתגלו ספינות מעפילים), בהורדת לחופי-הארץ. יורם השקיע את כל כוחו ואת מלוא יכלתו גם באירגון החברתי והתרבותי של ההכשרה. ידו היתה בכל הפעולה חברתית והא עסק בכל אירוע תרבותי. כך נמשך הדבר גם כשההכשרה עברה לשפיים. עם השחרור מהפלמ"ח עברה ההכשרה כפלוגת-עבודה לקרית-חיים. החברים עבדו בעבודות-חוף קשות, ויורם, שלא היה מן הגיבורים בקבוצה, היה בין העובדים בסבלות בנמל-חיפה; בפרוץ מלחמת-הקוממיות הוטל על ההכשרה להכשיר ולהחזיק בפלוגה. אף כי כמה מחברי הקבוצה השתתפו בקרבות בסביבות חיפה, בשיחרור הגליל המערבי, בעכו ובגליל – ויורם היה בין חבריו הלוחמים. בחזרו הביתה היה יורם מספר על קרבות שונים בצפון, ברמות-נפתלי ובמשמר-הירדן, כי במסוכנים שבהם השתתף וגם ידע להיחלץ מן הסכנה ממש ברגע האחרון והוכיח את עצמו כבעל כושר-לחימה ומהירות-תושייה. בעבור הקבוצה לכפר הערבי והכבוש טנטורה הוחל בהקמת הבית הקיבוצי. הקשיים היו מרובים. אך יורם, שהתבלט באופטימיותו, נרתם לחברת הנוער הראשונה, שלא קל היה לגדלה בתנאים הקיימים. תוך כדי כך הקים את קן-משפחתו. יורם היה פעיל כמרכז חברה, כבר ועדת- תרבות ועוסק בהוצאת העלון וכו' ובשנים הבאות הרחיב את עבודתו בנוער על-ידי הקמת גרעינים "פרטיים", להשלמתו של קיבוץ נחשולים. בשנים 1952-1953 גויס למזכירות הקיבוץ המאוחד – לוועדת-הנוער אשר לידה, וגם בחזרו הביתה המשיך ללוות ולהדריך את עבודתן של וועדות-הנוער והשתתף בכל מחנות-החטיבה. הוא נשאר צעיר ברוחו ולא היה גבול לחיוניותו. השתתף במערכת-סיני ולאחריה חזר לביתו והמשיך בפעילותו הערה. עסוקיו הציבוריים היו מרובים אך עם כל אלה עסק בפיסול, בציור, בשירה, ברשימות ובפליטונים ואף לבמאות נמשך. גם לילדים מצא שעה פנויה והוא אהבם ובאהבתו הגדולה תרם למסיבותיהם ולשיחותיהם ובתוך כל אלה נמצאו ילדיו שרוו מאהבתו והחזירו לו כפליים בהעריצם אותו. במשך זמן שירותו עבר קורסים צבאיים שונים וגם היתה תקופה מסויימת שכיהן כמא"ז בקיבוץ נחשולים, שהוא היה ממייסדיו. במלחמת ששת הימים נקרא לדגל בשירות-מילואים ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל במחנה כתוצאה מהתרסקות מטוס שהופל בתוך המחנה. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בעזבונו נשאר אוסף גדול של שירים, פיליטונים, פסלים, ציורים ועוד. בנחשולים הוקם "בית יורם" בו מרוכז עזבונו, והוא משמש כחדר-עיון. פסלו "האדם הכורע" זכה לפרס הראשון בתערוכה הארצית של ציירים ופסלים חובבים שנערכה בפברואר- מרס 1968. חוברת לזכרו הוצאה על-ידי קיבוץ נחשולים. כן הוציא הקיבוץ המאוחד ספר שירים שלו בשם "השמש בצמרת". הקיבוץ המאוחד הנציח את שמו עם שאר חבריו בחוברת "אשר נפלו במלחמה". בשתי חוברות של "מבפנים" (של שנת 1967 ושנת 1968) הונצח שמו. כן הועלה זכרו בבטאון לאינפורמציה ולהווי המקומי של עיריית גבעתיים וגם ב"ספר הנופלים" שבהוצאת העירייה. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.