מושקוביץ, בן-ציון (בנו)

בן אדלה ושמואל, נולד ביום ד' בכסלו תרפ"ד (12.11.1923) בבוקרשט, בירת רומניה. בעירו סיים בית-ספר יסודי ואחר-כך עבד במחסן-טקסטיל והיה פעיל בתנועת-נוער ציונית. בשנת 1941 גויס לעבודת-כפייה בהוצאת אבנים מהנהר סירט ובעבודות אחרות וסבל קשה מהיחס העוין אליו ולשאר היהודים. פעם קיבל חופשה ל48- שעות וכשאיחר לחזור, איחור של יום אחד, בגלל אזעקה ושיבוש התחבורה בצומת הרכבות בפלוישטי, נידון לשישה חודשי מאסר. זמן מועט אחרי תום מועד מאסרו ושחרורו מהכלא שוחררה רומניה מהכיבוש הגרמני ויצאה מהמלחמה. בשנת 1944 חזר למקום עבודתו, למד את מלאכת האריגה והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". כשהתקרב מועד גיוסו לצבא הרומני הודיע לאמו, שאחרי עבודת-הפרך בשירות רומניה שוב לא ישרת אצלה בצבא, אלא בצבא של עם ישראל בארצו. בשנת 1946 יצא עם חבריו ב"נתיב-הבריחה" לקיבוץ-הכשרה של "השומר הצעיר" באיטליה, ומשם העפיל ארצה בפברואר 1947. בן-ציון הצטרף לקיבוץ זיקים שליד רחובות, נקלט בחיי החברה והעבודה והשתדל ככל האפשר לשלוח סיוע למשפחתו. בסוף חורף תש"ח, עם תחילת מלחמת-העצמאות, עסק בעבודה, בשמירה ובהגנה בקיבוץ שמיר שעל גבול סוריה. ימים אחדים אחרי הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב כתב להוריו: "ודאי משמחת גם אתכם ההכרה במדינת ישראל, אך הכרה זו לא באה בקלות, ומאבקנו כיום הוא על הפיכת הכרזה זו לממש, באבידות קלות או כבדות… רק עוד שבוע יהיה המאבק בלתי-שווה מבחינת הנשק והציוד, עד שיגיענו הנשק, ואחרי הניצחון נתחיל יחד עם העולים החדשים בבניין המולדת ולקראת עתיד טוב יותר". בן-ציון שירת באחד מגדודי חטיבת "יפתח" (פלמ"ח) ונפל ממזרח לרוחמה ביום ב' בתשרי תש"ט (5.10.1948). ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.