מושין, בכור
נולד בבולגריה ועלה לארץ-ישראל בתקופת העליה הראשונה. הוא עבד כפועל בפתח תקוה, ולאחר זמן עזב את המושבה והיה לאיכר במטולה. חיי האיכרים במטולה היו קשים עד מאד. הממשלה התורכית התנכלה להם ביום ושכניהם הדרוזים והמתואלים לא הניחו להם בלילות. מעשי שוד וביזה היו דבר יום ביומו. השומרים הערבים של המושבה לא עשו דבר למנוע את הגניבות. איכרי המושבה הקימו מעין "הגנה עצמית" ושמרו לפי התור. בעיקר גדלה סכנת הגנבות לאחר הקציר כאשר כל הקמה הקצורה נאספה בערימות אל הגורן. בכור היה איכר חרוץ שעיבד את אדמתו וראה אותה נותנת את פריה. הוא זרע בדמעה, קצר ברינה, אך לא זכה ליהנות מפרי עמלו. באחד הלילות, כנראה בחודש אלול שנת תר"ס (1900), כאשר בכור עמד על משמרתו, התנפלו עליו דרוזים, באכזריות חימה תקעו בו חרבות וסכינים והתעללו בגופו. הוא נפצע קשה, התענה כמה ימים ביסורים, עד שנפטר. בכור, שהיה הקרבן הראשון של מטולה, הובא למנוחות בבית הקברות ליד מפל התנור. השאיר אשה. זכרו מועלה בספרים "בטרם האיר הבוקר", "מטולה", "ברוח ובחיל", "תולדות ההגנה" ו"מיסוד מטולה ותל-אביב"