מושיוב, גרשון

בן רישל ושמואל. נולד בכ"א בשבט תרע"ג (29.1.1913) בירושלים, דור שביעי בארץ. למד בבית-הספר העממי "תחכמוני" ואחר-כך בבית המדרש למורים בבית הכרם ובאוניברסיטה העברית, שבה סיים את הפאקולטה למדעי הטבע. נושא ההתמחות הראשי שלו היה הפיסיולוגיה של הצמח. בתחום זה פירסם מאמרים ומחקרים מדעיים. היה פעיל באגודת "המשוטטים", שבמסגרתה תר את הארץ לאורכה ולרוחבה, ונמנה עם מייסדי החוגים המארכסיסטיים בירושלים – "פועלי ציון שמאל" – וחבר הוועד המרכזי שלהם. מגיל 16 היה גם חבר פעיל ב"הגנה". על פעילותו האקדמית מספר אחד החברים: "באוניברסיטה מצא את עצמו, כאן הגיע 'אל המקורות' – ותשוקת דעת עזה תקפתהו. . . גם בלילות היה אחוז מחשבות על נסיונותיו ומחקריו. . . הוא לא יטוס עוד במעבדה כדי לבוא לעזרתו של כל סטודנט, ושולי סינורו מתבדרים ומוסיפים משהו רחבות ומרץ לדמותו הרחבה גם בלאו הכי, השופעת כוחות עלומים. . ." באוגוסט 1936 התנדב לשמירה בסביבות ירושלים. באחד הלילות ערכה כנופיה ערבית התקפה על קבוצת קרית ענבים. "הנודדת" בפיקודו של יצחק שדה הדפה את ההתקפה, וגרשון שהיה במגינים, נפצע קשה. כעבור יומיים, בב' באלול תרצ"ו (20.8.1936), מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים. הניח הורים, שני אחים ושתי אחיות. זכרו הונצח בספרים "מאורעות תרצ"ו" בעריכת ברכה חבס ו"בדם ובאש – מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט" בעריכת ר. גולדברג.