מור, רז

בן יהודית ורפי. נולד ביום י"ב באב תשמ"ג (22.7.1983) בנהריה. אח בכור ליותם, שני, אביחי וגל. רז למד בבית-הספר היסודי 'בצת' ובבית-הספר התיכון האזורי למדע ואומנויות בגליל המערבי. רז השתייך לארגון הנוער של תנועת המושבים, עסק ברכיבה על סוסים ועל אופנועי שטח. אופנוע ה'הונדה' שלו היה אהבת חייו, הוא הצטיין בפעלולים וחלם להשתתף בתחרויות לאופנועי שטח. רז היה שקט, עדין, עניו וצנוע, לא עישן ומיעט לצאת לבילויים. הבית, היישוב והאופנוע היו כל עולמו. אמו מספרת: "רז מקור גאווה להורים, מושא להערצה לאחים, דמות חיקוי לחברים. הצניעות, הענווה והעזרה לזולת היו בראש מעייניו. תכונות אלו השתלבו כה יפה באישיותו וסחפו אחריהן את כל חבריו ובני משפחתו. היתה בו תבונה ושמחת חיים, רגישות, הרפתקנות, אומץ, חברות כנה, נחישות, אושר עד אינסוף ושאיפות לעתיד. "רז היה ילד מדהים, 'ילד בהזמנה'. מעולם לא בילה במועדונים הומי אדם, מעולם לא עישן, תלמיד מצטיין, ילד יוצא דופן ברוגע ובשלווה שהקרין, באושר המתמיד שעטף אותו, בצחוקו התמים, בענווה העצומה למרות היותו מי שהוא והאדם שהיה. רז היה לנו למגן ולמשענת, היה פרח ובן לתפארת, תוסס, מלא חיים, שמחה ודרור, דואג למשפחה ולכל תושבי האזור, חכם, יפה תואר ושליו, ידע לוותר ולהעניק אהבה מכל הלב." בנובמבר 2001 התגייס רז לצה"ל ושירת בגדוד 'להב' בחיל-ההנדסה הקרבית בעזה. במהלך שירותו עבר הגדוד שלו לשרת בחרמון בגיזרת הר דב. רז היה חייל ולוחם מצטיין, איש ערכים. ביום כ"ח בשבט תשס"ג (31.1.2003), בעת ששהה בביתו במסגרת חופשה קצרה, נדקר רז בליבו, לאחר שנזעק להפריד בין ניצים בקטטה במהלך מסיבה בסמוך לביתו. בדרך לבית- החולים בנהריה נקבע מותו. רז נטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין בשלומי, והוא בן תשע-עשרה וחצי. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. רז הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות. בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "רוחב וטוב-ליבך לקחו אותך אהובנו. זכרך ודמותך איתנו בננו יקירנו." העיתונות הכתובה סקרה בהרחבה את נסיבות מותו של רז. משפחתו של רז הוציאה דיסק 'עפרון החיים' ובו שיר שנכתב והולחן לזיכרו: "גם לך זה קורה/ הצורך הזה/ לעוף למרחקים/ לחיות את החיים/ גם בך אז עבר/ אותו רגש מוכר/ שהזמן לא עצר/ אין היום אין מחר// זיכרונות נכתבים עם הזמן נמחקים/ עפרון החיים סיפר, צייר ונגמר// גם אתה אז נזכר/ אז היה לי עבר/ זיכרונות מתוקים/ זיכרונות מחוקים// גם רז יעבור/ בדרך האור/ אל אותו המקום/ במפתיע פתאום// זיכרונות נכתבים עם הזמן נמחקים/ עפרון החיים כתב, מחק ונשבר// אתה אינך היום/ ונשאר רק חלום/ איך יעבור לו היום/ ורז איננו פתאום// אנא שלח לי כוכב/ ממרומי העולם/ ויבוא עוד היום/ שישרור כאן שלום// בין אדם לאדם/ ולילדי כל העולם/ נערים נערות/ הבנים, הבנות// העיקר לא לפחד/ כמו שאתה כוכב בודד/ שם בין כל העולמות/ דולק לרז אור הנשמות// זיכרונות נכתבים עם הזמן נמחקים/ עפרון החיים סיפר, צייר ונגמר// זיכרונות נכתבים עם הזמן נמחקים/ עפרון החיים כתב, מחק ונישבר". השיר מוקדש באהבה וברגש מהמשפחה לכל המפקדים והלוחמים בגדוד 'להב', בתפילה אמיתית ובתקווה למיגור האלימות ולקץ שנאת חינם. סידור לזכרו הוכנס לבית-הכנסת ביישוב גרנות וכן הוקמה ביישוב זה אנדרטה לזיכרו. ביישוב אלקוש הוקמה על שמו של רז חווה לרכיבה על סוסים. נוסף לכך הוקמה בקתת 'אל-רז', צימר בגליל המערבי לטובת חברים ומפקדים מגדוד 'להב' של ההנדסה הקרבית. מדי שנה ביום הולדתו של רז נערך מסע אופנועים לזיכרו בשיתוף עם מועדון האופנועים הארצי. סא"ל אילן, המג"ד של רז, כותב למשפחה: "משפחת מור היקרה, משפחת גדוד 'להב' כואבת את כאבכם ומבכה את אובדנו הטראגי של רז, חייל ולוחם גאה בגדוד. רז שירת בגדוד כ-14 חודשים, אשר במהלכם השתתף בלחימה ברצועת עזה ובהגנה על גבול הצפון. רז, היית לוחם מצטיין הן במישור הערכי והן במישור המקצועי. רז, החינוך לציונות, לאהבת הארץ, לתרומה לצבא ולמדינה נכרו בכל אשר ביצעת. התאפיינת במוטיבציה גבוהה, בנכונות לצאת לכל משימה ולכל מבצע, ובעיקר בחשיבות שהענקת ליחס שבין אדם לחברו. רז, בדרכך המיוחדת לך, ידעת ליצור קשר טוב עם חבריך למחלקה ולפלוגה ולהוות מודל לחיקוי ועל כך הערכתנו לך. "רק לפני ימים ספורים שוחחתי איתך במשרדי וסיפרת לי עד כמה חשובה לך ההשתייכות ליחידה לוחמת ועד כמה חשוב לך לקחת חלק בלחימה ולהיות שותף בהגנה על מדינת ישראל. רז, מותך הטראגי זעזע את כולנו ומבטא את ההקצנה באלימות בקרב בני נוער וצעירים בימים אלה. אני, כמג"ד, כועס על כך שאני והמפקדים עושים מדי יום בכדי להגן ולשמור על חייהם של חיילנו, אותם אני רואה כבני. כאשר המשימה שלי בסופו של דבר היא לא רק להגן על מדינת ישראל אלא גם לשמור על חייהם של כל אחד ואחת מהילדים האלה. ריבונו של עולם, איך יכול להיות שכשהאושר הקטן שניתן לי בהזדמנויות ספורות להוציא אותם הביתה, פעם בשלושה שבועות לבלות, ליהנות, לרכב על אופנוע, מה שהיה אהבת חייך, להיות עם המשפחה, מסתיים כך. "במקום שלכאורה נתפס כמוגן, כחמים, כחסר כל דאגות. שם, שם, דווקא אז, באים כמה נערים חסרי לב, מצפון ומוסר, ובזילות מוחלטת בחיי אדם, נוטלים ממך רז, את הזכות הכי בסיסית של האדם – הזכות לחיות. לחיות כנער מתבגר, כאח, כבן להורים, ובסוף כאדם. ואתה בזמן חופשה, בעודך שומר על אחיך הקטנים, עוזב אותנו בצורה טראגית כזו… רז, את רוחך נזכור ואת ערכיך נאמץ." חבריו ליחידה של רז כותבים: "כשאדם הולך לעולמו באופן מפתיע, אתה פתאום מבין שלא הכרת אותו מספיק ושלא הספקתם לחוות חוויות ביחד, ועל כך אתה מצטער… רז, ככל שהזמן עובר אנחנו לומדים עליך יותר, על הסוסים והאופנועים שאהבת ועל הפלאפונים שהחלפת. בזמן שבני מחזורך מנקים את נשקם הם נזכרים בנשק המדוגם שלך ובסיפוריך על יעל. אמנם נלקחת מאיתנו בדמי ימיך אך בליבנו תישאר תמיד… למרות השיגרה הצבאית, תמיד אנחנו משאירים פינה לרז, בין אם זה בזיכרון של כל אחד מאיתנו ובין אם זה בצורה גלויה יותר כשהשיר שלו מתנגן בפלוגה. בלילה, לפני שהולכים לישון, בבוקר כשמשכימים קום וכשהחיילים חוזרים מהאימון עייפים ומלאי בוץ… אנו חשים צורך להמשיך ולהנציח את חייו של רז. כולנו תקווה שניישם זאת בכבוד ובהערכה שרז ראוי להם… היכן שהדרך נגמרת וכולם מאטים, אתה רז, דוהר!" בבית-הספר התיכון האזורי למדע ואומנויות בגליל המערבי, שם למד רז, הונצח זיכרו בדף הנצחה, שנכתב בו: "רז, היית נער סקרן, טוב לב, מוכן לעזור לזולת בכל שעה ובכל בעיה. פניך תמיד חייכו. היית מוקף בחברים רבים. באהבתך לבעלי חיים אפשר היה לראות את הרוך והעדינות שבך. האופנוע שלך, שהיה כל עולמך, נשאר מיותם בביתך. אהבת לבלות עם חבריך בטבע. רז הוא תבנית נוף מולדתו. רז בחר להצטרף להנדסה קרבית. הוא זכה לשבחים רבים על הצטיינותו בתפקידיו ועמידה בכל המשימות." אוהבים אותך יקירנו.