fbpx
מור, יצחק (איציק)

מור, יצחק (איציק)


בנם השני של רחל ודן. יצחק נולד בירושלים ביום כ"ז בחשוון תש"ן (25.11.1989), ומלידתו נקרא בחיבה בפי כול – איציק. הוא היה אח צעיר של כפיר. כשהיה כבן ארבע-עשרה נולדה אחותו למחצה, ליאל. כשהיה איציק בן ארבע חלתה אימו. בשנים הבאות האב ושני הבנים ליוו אותה בכל הטיפולים הקשים שעברה. בשל מחלת האם עברו איציק ואחיו לחיות כשנתיים במעון המשפחתי "קריספין" בירושלים, שם הם זכו לקבל שפע אהבה ותמיכה מאם הבית וכך עברו את התקופה הקשה. האם רחל נפטרה כעבור ארבע שנים. האב דן שמר, במקביל לטיפול באם רחל, על קשר יומיומי קרוב עם ילדיו לאורך כל התקופה הקשה. זמן קצר אחרי פטירת האם חזרו איציק, אחיו ואביהם לחיות במסגרת משפחתית. האב תמיד עטף את ילדיו בחום ובאהבה, איציק הירבה לפנות אליו ולהתייעץ בו בכל תחום וידע שאביו לא יאכזב אותו. לאורך השנים היחסים ביניהם היו חמים והדוקים. הם נהגו לטייל יחד בארץ ובעולם, בין היתר בילו בבתי מלון באילת והיו בטורקיה, בקפריסין וביוון. איציק גדל ולמד בירושלים. כשסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "זלמן ארן" המשיך לחטיבת ביניים בגימנסיה העברית ברחביה, ומשם המשיך ללימודים תיכוניים בתנאי פנימייה במכללה הטכנולוגית של חיל חימוש במחנה צריפין הסמוך לרמלה. איציק סיים בהצלחה את לימודיו במגמת מכונאות רכב ונגמ"ש, כולל מכונאות ממוחשבת. איציק ואחיו כפיר, שביניהם הפרידו שלוש שנים וחצי, היו חברים בלב ובנפש ושיתפו אחד את השני בכל שלבי החיים. איתם בחבורה היה אבירן, בן דודתם מרגלית (אחות האם), והשלושה בעצם גדלו יחד. הם היו חבורה מלוכדת, תמיד ביחד, ולאיציק אף היה חדר משלו בבית הדודה. סיפרה נטלי, אחות של אבירן: "איציק ואבירן היו מאז ומתמיד הצמד-חמד האולטימטיבי של המשפחה. את חוויות הנעורים הם חוו יחד: אושר, צחוק, כאב, שמחה, דמעות, אהבה ועוד אינספור רגשות שאין לתארן במילים. ואם לדבר על חוויות יומיומיות, הכי קטנות חמות ומלבבות היו המקלחות ביחד, ימי ההולדת, השינה יחדיו באותו חדר, הבגדים המשותפים, הסודות, ההתייעצויות והצחוקים שרק שניהם היו מבינים". כשהיה איציק לקראת גיל בר המצווה, הכיר אביו את סופיה, שהייתה לזוגתו. איציק התחבר מיד עם שלושת ילדיה, ואף היה מעין אח בוגר ותומך לבנה מוטי, שהיה צעיר ממנו בחמש שנים. איציק גדל והיה לצעיר אדיב ונעים הליכות, תמיד חייכן ומאיר פנים לכל סובביו. הוא הירבה לעזור לאנשים מכל הלב. אביו זוכר איך, כשהשכנים שלהם עסקו בבנייה, איציק התנדב לעזור בסחיבת השקים הכבדים אל הבית. פעם האב הביא הביתה שתילי עצי זית ועצי הדר, ואיציק מיד גייס את חבריו לנטיעת העצים סביב הבית. בנעוריו איציק הירבה לעזור בעסק המשפחתי שניהל אביו, ותכנן להשתלב בעסק אחרי שחרורו מצה"ל. איציק מעולם לא הסתכסך עם איש, ובין חבריו הרבים תמיד היה המנהיג, בלט בחוכמתו וזכה שיתייעצו בו רבות. הוא שפע שמחת חיים, ובאירועים תמיד היה מסמר האירוע. כשהיה איציק כבן חמש-עשרה הוא הכיר את יעל, שהייתה לחברתו האהובה עד מותו. בשעות הפנאי איציק אהב לשחק סנוקר, היה זה המשחק המועדף עליו ובו גם היה זוכה מדי שנה בגביע במועדון השכונתי. הוא גם הצטיין ואף זכה בגביעים במשחקי מטקות ופינג פונג, וגם במשחקי כדורגל של החברים השתתף. איציק היה אהוב ומוערך מאוד במשפחתו המורחבת. ממשיכה לספר בת הדודה נטלי: "היית עבורי כמו אח. לא פעם אמרתי זאת, שאני אוהבת אותך כמו אח. האח הגדול מבין כולם, האח ששומר מרחוק וכאשר אני צריכה את עזרתו תמיד הוא נמצא שם בשבילי … לאחר שהתגייסת לצבא התקרבנו עוד יותר כאחים. אתה הוא זה שהיה מכין לי את האוכל הכי טעים, את האוכל המושקע והאהוב, אך בתנאי שבסוף הארוחה אני אשטוף את הכלים … איציק, כל חייך הקצרים למדנו ממך כולנו, מהכוח והנחישות שלך ללכת בדרכך. כבר מילדות היית כזה, ילד שחי עם עצמו ועם סובביו, לעתים קצת מופנם, כזה שיודע שהוא אהוב. מכיר במגבלותיו ויודע את סגולותיו. היית אדם שלם עם עצמו, אדם שטוב להיות איתו, אוהב ומחייך אל העולם. את השמחה שבך, החיוכים וההומור אף אחד לא ישכח. ידעת להעריך וידעת להודות ושום דבר לא היה ברור מאליו. לאיציק היה האומץ להיות עצמו תמיד, בכל מצב, ולמצוא את קולו המדויק. בכל דבר שאמר ועשה היו עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים". בתום לימודיו ב- 7.2.2008 התגייס איציק לצה"ל ושובץ לחיל חימוש, בהתאם למגמת הלימודים שלו. אלא שהוא התעקש לשרת שירות קרבי, שכן רצה לתרום למדינה ככל שניתן, סירב להגיע לחיל חימוש ובשל כך נשפט ונכנס לכלא. התהליך הזה – איציק דורש שירות קרבי, מסרב לחיל חימוש, נשפט ונכלא – חזר ארבע פעמים, עד שבפעם החמישית השופט שכנע את נציגי צה"ל שמדובר בחייל בעל מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי וראוי לתת לו את מבוקשו. כך הגיע איציק לחיל לוגיסטיקה. הוא שירת כתומך לחימה בבסיס בבית אל, אוגדת יהודה ושומרון, שהה הרבה בשטח עם הלוחמים והיה מרוצה מאוד משירותו. גם המפקדים היו מרוצים מאיציק והעריכו את יכולתו ואת המוטיבציה שהפגין. מפקדו הישיר אף סייע לו לא פעם בכך שהביא אותו הביתה והחזיר אותו לבסיס ברכבו. איציק נפל בעת שירותו ביום כ"א בתשרי תש"ע (9.10.2009). הוא נדקר למוות בכניסה למועדון בירושלים. בן עשרים בנפלו. איציק הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אב, אח ואחות. כתבה נטלי, בת דודה של איציק: "מאותו רגע כל מחשבה מתחילה ב'לא'. לא יבוא, לא ידבר, לא יצחק. לא יהיה עוד הנער הזה עם המבט האירוני ועם חוש ההומור המשגע, לא יהיה האיש הצעיר עם התבונה העמוקה בהרבה משנותיו, לא יהיה השכל הישר שלו וחוכמת ליבו ולא נשב ונצחק ביחד, לא נאכל ביחד, אני לא אבוא איתך לסידורים ולא נראה אותך הולך ומסתודד עם אבירן". אבירן, בן דודה של איציק, היה עם איציק במועדון ונפצע באירוע. כתבה אחותו של אבירן: "המחשבה הנוראה והכואבת שעולה בראשי היא שדרכיהם נפרדו בצורה הכי אכזרית וקשה שיכולה להיות. קשה לתפוס את העובדה ששניהם יצאו לבלות יחד כמו כל בילוי רגיל ואבירן חוזר הביתה לבדו. איציק היה לאבירן יותר מאח. אני בטוחה שאת החלל הריק שהותיר איציק בליבו של אבירן אף אחד לעולם לא יצליח למלא". בני המשפחה כתבו לזכר איציק ואימו רחל: "שם למעלה בשמים מבין הכוכבים / רחל ואיציק מור עלינו מביטים / ואנחנו כאן בכאב משניכם נפרדים. // … החיים קשים הפרידה עוד יותר / הלכת איך יכולת לוותר / כרעם בלילה אפל / שמרי על ילדך, אימא רחל. // איציק מור, מתגעגעים / כאן אותך כולם זוכרים / את החיוך על הפנים של הילד התמים. // אולי לאימא התגעגעת / את אבא איך עזבת / למה איציק למה הלכת ואת אבא דני פגוע נטשת. // את החיים מאוד אהבת / על עזיבה כלל לא חשבת / איציק מור למה ויתרת ואת יעל לבד עזבת. // … ה' האלוקים שומר נשמתכם / מחבקים אתכם באשר הנכם / אהודים ואהובים הייתם על כולם / לא נשכח אתכם לעולם." כתב לאיציק חבר: "ספר לי איך למעלה, ספר לי מה אתה מרגיש / אני תמיד חושב עליך, הכול שונה לי בלעדיך / הלב כואב, לא מאמין איך נקטפת עוד צעיר / לגורל אין רחמים, הוא קוטף רק ת'טובים. // שוב עולים הזיכרונות של אותם ימים / גם עכשיו אני בוכה כמו ילד תמים / אני נזכר, מזיל דמעה על כל השנים / שהיית כאן איתי, היית בחיים. // געגועים לך חבר, הלב כואב לא מעכל / החברים אותך עוד אוהבים ובליבם אתה חסר / איך שפתאום ביום הכול נגמר, הלב נדם, החדר קר / ובליבי לנצח לא אשכח, לא אשכח אותך אח יקר. // את האושר מי יחזיר, את הזיכרונות / מסתכל בתמונתך ודמעות זולגות / מבקש רק שתזכור שאני אוהב / איך הלכת בלי לחזור ולמה זה כואב." חברתו של איציק כתבה: "היינו זוג יונים תמימים וביישנים / חלמנו אז על בית עם גינה וילד / פתאום הכול נגמר, הלב שלי נשבר / כשהבשורה הכי מרה דפקה בדלת. // נשבענו אמונים שנאהב לעולמים, כל יום חיכיתי שתשוב / הלכת לצבא ואיתך האהבה, עכשיו קשה לי ועצוב / אתה שאהבת לא תשוב לעד / אתה למעלה ואני לבד. // הזמן חולף לאט בתוך העצב שט / בלילות אני בוכה ולא נרדמת / ובתמונה ממול חייל ממשמר הגבול / מביט אלי באהבה המיותמת." כתבה אווה, הבת של סופיה: "איציק היקר. אתה ילד אהוב, נשמה טהורה. אין עוד שני לך בכל היקום כולו. אנחנו מרגישים אותך בתוך הנשמה שלנו, לא מצליחים להירדם בלי לחשוב עליך. איך עזבת אותנו בלי להיפרד, השארת את כולנו עצובים וכואבים את לכתך … ריבון כל העולמים, אדון כל המעשים, אבינו שבשמים. תגן על דני, כפיר, ליאל ואימא סופי, חזק אותם, תן להם כוח לעבור את הפרידה הקשה הזו באהבה גדולה לחיים. שלא ידעו עוד צער לעולם, שהחיים שלהם יתמלאו בשמחה ובאהבה, שתמיד ייתנו ויקבלו מכל הלב, ולא יחוו לעולם עוד כאב". כמה שבועות אחרי נפילת איציק פרסם חברו זאור שירינוב שיר שכתב ושר לזכרו באתר "יו טיוב" באינטרנט: "איך בן רגע אתה כבר לא פה, איך בן לילה בן אדם נלקח מן העולם. אתה עכשיו שם במרומים, ליד בורא העולמים … איציק מור, איך נעכל את אובדנך. איציק מור, לא נשכח ולא נסלח …" באתר האינטרנט "מקושרים" נפתחה קהילה לזכר איציק. חברים פרסמו דברי זיכרון ופרידה, והודעות אודות כנסי זיכרון ושיעורי תורה שנערכו לזכרו. בשנים 2010 ו-2011 הוקדשו כמה משחקים של קבוצות נוער ירושלמיות מקטמון וממחנה יהודה לזכר איציק. למשחקים קדמו טקסים בהשתתפות נציגי העירייה. במועדון הסנוקר השכונתי בו שיחק איציק נערך מדי שנה, ביום השנה לנפילתו, משחק לזכרו. במלאת שנה לנפילת איציק הוכנס ספר תורה לזכרו לבית הכנסת "רב פעלים", הסמוך לבית המשפחה בשכונת נווה יעקב בירושלים.

דילוג לתוכן