מור-יוסף, מאיר

מאיר, בן יוסף וזהרה, נולד ביום י' בכסלו תש"ט (13.12.1948) בבוז'אד שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. בארץ למד בבית-הספר היסודי "פאר-עם" בבית-אליעזר ובבית-הספר התיכון "תחכמוני" בחדרה. מאיר היה חובב ספורט נלהב, הרבה לשחק בכדורגל ונמנה עם שחקני נבחרת "הפועל" בית-אליעזר. מאיר היה חברותי מאוד וקל להתיידד, אהוב על הבריות, בעל סבלנות מרובה, אדיב ומנומס. הכול הכירו אותו כאדם עדין נפש ונעים הליכות, שרוחו טובה עליו תמיד. מטבעו היה אופטימי, שמח, בעל חוש הומור ואהב להתלוצץ ולהתבדח. היה לו ביטחון עצמי ללא כל שחצנות, והוא נהג בקור-רוח ובתבונה רבה. מעולם לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. מאיר גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים ובקורס מש"קי הנדסה. את תקופת שירותו הצבאי הסדיר עשה בימי מלחמת ההתשה על גדות התעלה, ואף השתתף בפשיטות של יחידות צה"ל מעבר לגבולות ירדן, סוריה ולבנון. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר ששוחרר עבד בסניף חדרה של "בנק דיסקונט" ואחר כך עבד בחברת "אליאנס" לצמיגים. הממונים עליו שיבחוהו מאוד על חריצותו, על שקידתו ועל מרצו, וסמכו עליו בזכות אחריותו ודייקנותו. תמיד מוכן היה להושיט יד לכל אדם שנזקק לסיוע, וכל אשר עשה, עשה בחיוך, בשלווה, בלי טרוניות ובלי חשבונות יתרים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס מאיר ונשלח לחזית בסיני. בגזרה הדרומית עשה את כל ימי המלחמה, עד אשר ביום ו' בחשון תשל"ד (1.11.1973), כשחזר עם חבריו מחילוץ שני טנקים שנקלעו לתוך שדה מוקשים ליד תעוז "כברית", עלה רכבו על מוקש והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מאיר היה חייל מעולה ואמיץ, הצטיין בנכונותו הרבה ובביצוע מעולה של תפקידיו, ורבים מחבריו חבים לו את חייהם". הוריו בנו לזכרו את בית-הכנסת "אוהל מאיר" בחדרה; עיריית חדרה הוציאה לאור חוברת בשם "בכל מאודם", לזכר בני העיר שנפלו במלחמה, ומאיר בתוכם.