בן רבקה ובכור. אברהם (אבי) גבריאל נולד בשבת ביום כ"ג בטבת תשנ"ג (16.1.1993). ילד שני להוריו, אח של שמואל יהודה, עדן אסתי ונדב חיים. הוא נקרא על שם אביה של סבתו מצד אביו. הרגע שאבי הגיח לאוויר העולם היה הרגע המושלם בחיינו.הבית זכה להארה ושמחה. אבי התחנך וגדל על ברכי היהדות והתורה וספג מהן את תכונותיו ואת נעם הליכותיו. אבי היה ילד מתוק, כחול עיניים, גומות חן ושיער שחור. אבי גדל בתוך נדיבות, חסד ואהבה אינסופיים. "גם בגילך הצעיר היית ממלא חלל באישיותך הגורפת והאצילית… התנהגותך הפיחה חיים של שמחה ושובל של אהבה". הוא עבר ללמוד בבית ספר "שיבת ציון" בעיר, ומתחילת לימודיו בלט כתלמיד טוב ותורם לכיתה. כיתות ד' עד ו' למד ב"מעלה הסביונים", והמשיך לחטיבת ביניים על שם פרקאוף, משם המשיך לתיכון המקיף העירוני "ארזים" בו סיים י"ב במגמת אמנות בציונים גבוהים, אחרי שבמהלך לימודיו יצר כמה תערוכות אומנות מרשימות. מעבר ללימודים אבי אהב מאוד מוזיקה, שהייתה עבורו עולם ומלואו. הוא הרבה להאזין למוזיקת שנות השישים, והזמר שהעריץ היה אלביס פרסלי. מאז היותו בן שלוש-עשרה ניגן אבי בגיטרה, אותה ביקש כמתנה לבר המצווה. תחילה למד על גיטרה חשמלית. בהיותו בכיתה י"א החל ללמוד פעמיים בשבוע אצל מורה פרטי לגיטרה ,ועד מהרה היה לנגן מקצועי להפליא. בעת שירותו הצבאי החליט אבי לעבור לגיטרה קלסית, לשמחתה של אימו. "הוא היה נגן מופלא", סיפרה האם ריקי, "האצבעות שלו היו כל כך עדינות ויפהפיות כשהן פרטו על המיתרים". אבי ניחן ביכולת ביטוי גבוהה, בעל פה ובכתב. הוא כתב שירים ואף התכוון להלחינם בעתיד. באחד משיריו כתב: "כל יום שעובר אני חווה מחדש / את העולם שעומד לו על הסף / הרצפה רועדת, הקירות נסדקים / התקרה נופלת ונשברת לרסיסים. // אנשים תמיד תמיד ממהרים / לאן אני לא יודע. ואולי גם אני / נמצא כבר באיחור תמידי / שפועל רק, רק לרעתי. // אז אולי כבר תבואי ונעוף יחדיו / אל העולם שנמצא בדמיוננו הקטן / במקום שבו החופש הוא תמידי / והזמן לא נמדד בשום שעון עולמי". מצעירותו אבי אהב ספורט, וכילד השתתף בחוגי ג'ודו, קרב מגע, איגרוף תאילנדי, כדורסל ועוד. בגיל שבע-עשרה שב לעסוק בקרב מגע, וזכה בכמה מדליות בתחרויות. לאבי היה קשר מצוין עם כל בני משפחתו, על כולם הרעיף אהבה רבה. כך למשל כשהיה אבי תלמיד לו ולאחיו הבכור שמוליק היה מנהג קבוע – מדי יום בדרכם לבית הספר היו עוברים ליד בית הספר של עדן אחותם הקטנה, לוודא שהכול בסדר איתה. הוא גם הקפיד לשמור על קשר טוב עם המשפחה המורחבת, וזכר תמיד לברכם לקראת החגים. אבי לימד את הוריו מה זו אהבה, כדברי אימו: "עם החיוך הכובש והעיניים השובות המטיר ים של אהבה. רק אור ואור לכל הסובב אותו. היה לו עודף של אהבה". קשר חזק במיוחד היה בין אבי לאימו ריקי. "אבוש", כך ריקי קראה לו, הוא נהג לשתף אותה בחייו ובהתלבטויותיו, הגיע איתה בימי הורים לבית הספר ובכל הזדמנות בלט החיבור המיוחד, החזק והעוצמתי שהיה ביניהם. אבי מיזג ושילב בחייו טוהר מידות הוא ניכר בצניעותו ובענווה שבו, בחוכמתו הרבה, ביכולת נתינה אינסופית ובשמחת החיים שפרצה ממנו. תמיד ידע לתמוך, לעודד ולסייע לכל אחד ולכל אחת."היה לו קסם של שלווה ורוגע עטופים ביופי,פשוט שלמות" כדברי אימו. הוסיפה וכתבה אימו:"מאז שפרשת כנפיים ועלית בסערה השמימה בשיא פריחתך אני אמא אחרת. אמא שמסתירה חומות של כאב, סוג של נכות יומיומית, חיסרון תמידי וגעגוע אינסופי. באוזניים קשובות אני שומעת את קולות הילדות השלווים שלך רוחשים מעבר לשתיקה, אלו קולות של חדוות תינוק וחוכמת ילדות. אני מקשיבה לקולות הנעורים שלך התוססים, קולות ענוגים של תבונת הילד הנערץ וענוות הנער האהוב. קולות של זיו עלומים וטוהר מידות". הוא גם ניחן ביכולת להבין את הזולת וידע לגשר בין אנשים, לקרב לבבות ולהשכין שלום. אבי היה מעין "כותל מערבי" לחבריו, תמיד נתן עיצה טובה ותרם לשלום בית. אבי הקפיד לא להעליב ולא לפגוע, ראה את כולם – כמו כנפי שכינה עטף את כולם, כדברי אימו: "הנתינה הזו ניכרה כבר מגיל צעיר – כשהיה אבי בכיתה ב' אירע פעם שאיחר מאוד לחזור מבית הספר. כשחזר אמר ל אימו שדאגה מאוד: "אבל אימא. את לימדת אותי שצריך לעזור לאנשים, ועזרתי לאישה מבוגרת לקחת את הסלים הביתה". אישיותו המיוחדת וערכיו הנעלים באו לידי ביטוי באחד מכתביו של אבי:"לפעמים שאני חושב לעצמי על העולם ובני האדם, אני מדמיין לי דמות של אדם עם ראש של פרח, ידיים בצורת לב ורגליים כשורשים. שתמיד נסתכל על כל אחד ואחת בצורה יפה, שכל נגיעה תהיה באהבה ולא בשנאה ושכולנו נצמח יחד אחד מהשורשים של השני כאחד". הבחורות רדפו אחרי אבי היפה והגבוה מאז היותו נער. לאורך השנים היו לו כמה חברות צמודות, שעם כל אחת יצא כמה חודשים. בהיותו בצבא הוא הכיר את יאנה, ששירתה איתו בבסיס. הם זכו להיות יחד תשעה חודשים, עד נפילתו של אבי. מהר מאוד הוא הבין שיאנה היא אהבת חייו, "המלאך שאלוהים שלח אליו" כדבריו, ולמפקדת שלו בבסיס אף סיפר שבכוונתו להציע לה נישואין. ליאנה חברתו כתב אבי: "יאנה שלי. יום אחד הטיול הארוך שלנו ייגמר, אבל כל עוד אנחנו יחד זהו גן עדן שבו אני חי! איתך!… "תחת השמש תמיד תהיי זוהרת / תחת הירח תמיד תהיי נודדת / כשהולך לבדי תחת השמש / רואה רק את הצל שגופך יוצר / כשהולך לבדי תחת הירח / דרך כל אורות העיר יוצר ניצוץ שיבנה את דמותך. // יד על תנור חם למשך דקה ירגיש כשעה / להיות לידך למשך שעה מרגיש כדקה / כל עוד הטיול נמשך רוצה לאהוב יותר דרך המילים / רוצה לאהוב יותר דרך המגע. // בין היערות והעצים הגבוהים / כציפור מצייצת קורא אלייך / בין האוקיינוס והנחלים הכחולים / המלאים באהבה בוכה אני אלייך. // רוצה לאהוב אותך יותר דרך מילותייך / לאהוב אותך יותר דרך נגיעותייך / ליפול לזרועותייך / לנצל כל רגע בין ידייך". ויאנה כתבה לאבי: "אתה החלום הכי גדול. איתך מרגישה שאפשר הכול / כשאתה לא איתי חסר לי אוויר. לאהבה שלנו אין כל מחיר / מביטה בזריחה ונזכרת בך … מחייכת ומדמיינת אותך / כל כך קשה לי בלעדיך. רק חושבת עליך ". ביום 23.10.2011 התגייס אבי לצה"ל. הוא ביקש לשרת כלוחם, אך בשל המיגרנה ממנה סבל מילדותו הורידו לו פרופיל והוא שירת בחיל הים, כמאבטח מתקנים באילת. אבי השתלב היטב בבסיס, הרבה לנגן לחבריו בגיטרה ולהנעים את זמנם בין המשמרות. במהלך שירותו הוכרז אבי כחייל מצטיין ביום העצמאות בשנת תשע"ג (2013). בתעודת ההצטיינות שלו נכתב: "אהוד על חבריו, נעים הליכות וחבר אמיתי. חייל אחראי ומסור המבצע את תפקידו בצורה מקצועית ללא פשרות. מהווה דוגמה אישית ומודל לחיקוי לחבריו ביחידת ההגנה". מאילת עבר אבי במחצית 2013 לשרת בתל השומר כמש"ק מיונים, מלווה ומדריך לצעירים שהגיעו למיונים של חיל הים לתפקידים קרביים כמו לוחמי שייטת וקורס חובלים. סיפרה סגן-אלוף יעל, מפקדת היחידה: "אבי קיבל על עצמו לבצע תפקיד מרכזי ומשמעותי בפעילות הענף – איתור וגיוס לוחמים לחיל הים … הוא ביצע את עבודתו במסירות, במקצועיות וללא פשרות … אבי היה אדם נעים הליכות ואהוד על כל חבריו, והיווה דוגמה לחיקוי בקרב חיילי היחידה". והוסיף תומר, מפקדו הישיר: "אבי מצא את הדרך להגיע לכל אחד ואחת, ידע לשדר את המסר הנכון בכדי שהמועמדים ירגישו בנוח ובטוחים בדרך … אבי התאפיין בשקט אישי, דמות חייכנית, נעים מאוד לסובבים אותו". תומר סיפר שגם בצבא, כמו בין חבריו מאור יהודה, היה לאבי מעמד של מעין "יועץ" לחיילי הענף, אשר היו באים להתייעץ איתו בעיקר בעניינים של בינו לבינה. במהלך השירות הועלה אבי לדרגת סמל. בעת שירותו של אבי לקחה אותו אימו לרופא פרטי, וזה מצא תרופה – שלא נמצאת בסל הבריאות – שריפאה לחלוטין את אבי מהמיגרנות. מאז הייתה לאבי משימה – להעלות פרופיל כדי להיות לוחם בצה"ל, ביחידת כפיר. הוא שלח בקשות ומכתבים, אך נפל טרם שזכה לתשובה. אבי נפל בעת שירותו ביום ל' בתשרי תשע"ד (4.10.2013), בתאונת דרכים. בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביהוד. הותיר הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו של אבי נכתבו מילות שיר: "גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים". כתב למשפחה הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ: "מפקדיו של אבי מספרים כי מילא את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר … הוא הרבה להתנדב ולסייע, ותואר כאדם חברותי שגילה אכפתיות כלפי חבריו ועמיתיו …דואב הלב על מותו של אבי בטרם עת. בטוחני כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו וחבריו. זכרו יהיה נצור בליבנו תמיד". ספדה לאבי חיילת ששירת איתו: "היית איש יקר שמוכן לעזור בכל דבר, בכל מצב ולכל מטרה, עם חיוך גדול ולב רחב. השיחות איתך השאירו אותי המומה מהידע העצום שלך והנתינה האינסופית שבך. אין ספק שהעיניים היפות שלך והחיוך המדהים שלך יישארו לי בזיכרון לעוד הרבה מאוד שנים. אני יכולה להבטיח לך שביתן חיל הים נשאר עם מועקה וחור מאוד גדול בלב". בחודש פברואר 2014, ארבעה חודשים אחרי נפילתו של אבי, נערך באור יהודה ערב לזכרו שארגנה העירייה. בערב הזיכרון נשאה דברים ריקי, אימו של אבי: "ביום שישי יצא אלוהים לטייל בעולמו הגדול, הוא לא התאפק ובחר באבי שושן צחור שלי לעטר את כיסא כבודו. פרח אהבתי, הזמן עבר וחלף מאז נפלת חלל ואני נותרתי נצורה וחלולה בחללך, חורבן ושממה בליבי אף אחד לא יכול להתמודד בשבילי, אך למענך אהובי אאסוף את רסיסי השברים ובשארית כוחותי ארים ראשי ובבוא היום כשהחלל ביני לבינך יעלם, אניח על ראשך כתר מלכות בגאווה ותשרה אף עלי השלווה. צר לי עליך בני, נשלחת לישון מוקדם מהרגיל, שנת ישרים, שנת גיבורים, נעמת לנו מאוד היית אורח זמני בעולמי, אך תשאר בו לנצח נצחים". להיות אימא שכולה זה להרגיש ברגע אחד את ניפוץ החלום, את הגוף מתכווץ, הלב הקרוע, להרגיש את הרחם מדממת ואת חבל הטבור ניתק באכזריות שקוטעת את קיומך – את קיומנו. בחלוף כשנה מנפילתו של אבי כתבה בת דודתו קרינה: "… כמה למדנו ממך אבי, וכמה עוד יש לנו ללמוד. הלכת מאיתנו הרבה מוקדם מדי ולא הספקנו להיפרד. אילו היתה לי ההזדמנות הייתי אומרת לך תודה, שלימדת אותי להיות אדם טוב יותר, מקבל יותר, אוהב יותר. לקראת יום השנה לנפילת אבי כתבה אימו: "… מתוק שלי, קשה לי לומר זאת אך אני משחררת אותך, נותנת לך לפרוש את כנפיך. כשם שפרשת כנפיך והגעת ארצה מהעולם שלמעלה, כך תפרוש כנפיך מפה חזרה לעולם שלמעלה למקום אשר אתה שייך אליו. מלאך טהור שלי, רחוץ בסבון ריחני ומשוח בקדושת השמן, תפקידך פה אדיר כוח ומלא קדושה, לשמור על כל היופי החן והנשמה. שערי שמים נפתחים ואתה יושב לצד אלוהים, עוטה מלבושי הוד והדר, פוסע במעיל רימונים ופעמונים מעוטר בעטרות של כסף וזהב, בהדרת מלך וניצב ברוחך לצידנו ושולח אלינו את כוחתיך המופלאים. לך לדרכך בני אהובי, לך לדרכך החדשה והמוארת. הרווחתם בגדול מלאכים, השגיחו על אהובי לעולמי עולמים" אביו בכור כתב: " כל פעם שמזכירים את שימך נשמתי נעתקת ומחסירה פעימה, מרגיש צביטה חזקה כואבת ואכזרית. העיינים דומעות, על העיינים היפות שלא תוספנה לראות, והלב דואב על הלב שלא יוסיף לפעום. אבי, כנראה לא הבחנתי מספיק איזה ילד מופלא גידלתי! אז אני מבקש מימך סליחה שלא נתתי לך את הכבוד הראוי, לא הרכנתי את ראשי לגדולתך, סליחה ומחילה אם פגעתי או העלבתי ועליך לא גוננתי. האור שלך ימשיך להאיר עלינו גם אם חייך כבו…." דודו של אבי מצד אמו, בני, קרא לבנו שנולד בחודש אוגוסט 2014 על שם אבי – אביאל. במהלך השנה שלאחר נפילת אבי הועברו בקביעות שיעורי תורה לעילוי נשמתו. באור יהודה נערכו כמה פעולות הנצחה בשיתוף המשפחה ובארגון העירייה, בראשות ראש העיר דוד יוסף: במלאת חודש לנפילת אבי נקרא בעיר רחוב על שמו ועל שם חברו, בן עירו אביב שרעבי שנהרג עמו – רחוב אבי ואביב; העירייה העניקה מלגות לסטודנטים בני העיר, התקיימו מספר מפעלי חלוקת ספרי קריאה לתלמידי בתי ספר יסודיים, וכן חולקו משלוחי מנות בפורים והגדות בפסח.
