fbpx
מורסיאנו, ז’ק (יעקב)

מורסיאנו, ז’ק (יעקב)


בן סימי ושמעון, נולד ביום כ"ד באדר תש"א (23.3.1941) בקזבלנקה שבמרוקו. באוקטובר 1956, כשהיה בן 15, עלה ארצה בגפו, בלי משפחתו, במסגרת "עליית הנוער". את חינוכו התחיל בבית-הספר היסודי "אליאנס" בקזבלנקה והמשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון צרפתי. בארץ השלים את לימודיו במוסד לעליית הנוער במגדיאל ואחרי-כן במדרשת רופין. הוא השתלם במכונאות, בעיקר במכונות חקלאיות. עוד בהיותו במרוקו הצטרף ז'ק לתנועת הצופים והיה חבר בתנועת "הנוער הציוני". בתקופת לימודיו במוסד במגדיאל בלט בפעילותו בשדה הספורט והמחול. הוא אהב מוסיקה, ניגן באקורדיון והשתתף בתזמורת נוער. בפברואר 1959 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל. הוא שהה עם הגרעין במושב השיתופי תלמי-יפה, ואחרי-כן בקיבוץ עין-השלושה. לאחר שסיים את שירותו הסדיר שובץ בחטיבת צנחנים, שבה שירת כל השנים, עד נופלו בקרב בלבנון. בשנת 1960 הגיעה משפחתו ממרוקו והתיישבה באשדוד. הוא הצטרף אליהם, התחתן הקים בית באשדוד ונולדו לו שתי בנות ובן. ז'ק עבד כמנהל עבודה במפעלי "ליילנד" באשדוד. במלחמת ששת הימים לחם עם חטיבתו בכיבוש צפון סיני, ואחרי כן הועבר צפונה והשתתף בכיבוש רמת-הגולן. כשהחלה מלחמת ההתשה, לחם בבקעת-הירדן ונטל חלק במרדפים אחרי מחבלים. במלחמת יום הכיפורים היה עם הלוחמים ברמת הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה, וכשהחלה התקפת הנגד היה עם הכוח שכבש מחדש את החרמון. ז'ק המשיך להתקדם עם יחידתו לתוך סוריה ונמנה עם כובשי המובלעת הסורית. בתקופת שירותו במילואים עלה בסולם הדרגות. ביולי 1973 קיבל דרגת רב"ט וכעבור כשנה עלה לדרגת סמל. הוא עבר קורסים כסייר וכלוחם חי"ר, וב-1976 הועבר לתפקיד מכונאי. באוגוסט 1979 עלה לדרגת רס"ר. ז'ק היה אחד הוותיקים בחטיבת הצנחנים שבה שירת. כשהוצע לו, מפאת גילו המתקדם, לעבור לגדוד אחר, סירב. הוא לחם עם חטיבתו גם במלחמת שלום הגליל. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (9.6.1982), כשהתקדם עם כוח הצנחנים בפרברי צידון, הותקפה יחידתו על-ידי מארב מחבלים. ז'ק נפגע ונהרג. בן 41 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי באשדוד. הניח אחריו רעיה, שתי בנות, בן, הורים ואחות. שר הביטחון כתב עליו למשפחתו: "ז'ק שירת בגדוד חי"ר מוצנח, היה חייל מסור, הצטיין ביכולתו לשלב דורות חדשים של לוחמים במסירות, בכושר ובהתמדה. ז'ק היה אהוב על הכול". מפקד יחידתו כתב: "ז'ק היה מוותיקי החיילים ביחידה, מוכר ואהוד על חבריו ומפקדיו. אף שיכול היה לסיים תפקידו כלוחם ביחידה, סירב לעזוב והעדיף להתנדב ולשרת בה".

דילוג לתוכן