מורנו, שבתאי

בן אורית וציון. נולד ביום כ"ב בתמוז תש"ל (26.7.1970) בירושלים כבן שלישי במשפחה. שבתאי נקרא על שם סבו, שהלך לעולמו שלושה חודשים טרם הולדתו. הוא החל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי 'מימון' בקרית משה והמשיך בלימודים תיכוניים ב'קרית-נוער' במגמה למכניקה. היה פעיל בתנועת בני עקיבא וחובב ספורט מושבע, שעסק בענפי הריצה והשחייה. שבתאי ניחן בשמחת חיים טבעית וברגישות לזולת. הוא השפיע חביבות וטוב-לב על כל הסובבים אותו והשכיל לבטא יחס של כבוד בסיסי לכול. לפני גיוסו התנדב למשמר האזרחי. בתום לימודיו התיכוניים, בחודש פברואר 1989, גויס לשירות סדיר בצה"ל. בהיותו בחור בריא וחסון, התנדב לשרת ביחידה קרבית – בחטיבת גולני. שבתאי רצה לשרת את המדינה בכל ליבו, באהבה ובגאווה. פעמים רבות ויתר על חופשותיו, מתוך התחשבות תמידית בחבריו ליחידה. שירותו עבר עליו במקומות רחוקים ומסוכנים – בלבנון, בצפון ובשטחים, אך חרף הקשיים, מעולם לא התלונן והיה גאה מאוד להיות חלק מגולני. הוא הקפיד לשמור מצוות, כפי שנהג לעשות טרם גיוסו. זאת ועוד, בדרכי נועם הצליח לגרום לחברים חילוניים להצטרף אליו במילוי המצוות. במהלך שירותו, המשיך בהתנדבותו למשמר האזרחי ועמד עימו בקשר עד ליומו האחרון. בהיותו בביתו בחופשת שחרור, חש כאבי בטן עזים. הוא הובהל לבית-חולים ועבר ניתוח להוצאת התוספתן. ימים מספר לאחר-מכן, ביום ד' באדר א' תשנ"ב (7.2.1992) נפטר בבית החולים מסיבוך שלא אובחן על-ידי הצוות הרפואי. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הניח אחריו הורים ושבעה אחים – אסתר, יצחק, תאומים – רונית ורונן, יעקב ותאומים – אפרים ומנשה. המשפחה הנציחה את זכרו בבתי-כנסת שונים וכן בסניף בני עקיבא בקרית משה, הסניף שבו פעל בנעוריו.