בן יעל ואברהם. נולד ביום כ"ד באדר ב' תשל"ו (26.3.1976) במושב עין אילה, שבחוף הכרמל. אח לנטע, הבוגרת ממנו בשש שנים ולאילון, שבשש שנים צעיר ממנו. שחר היה תינוק בלונדיני, כחול עיניים, שמנמן וחייכן. הוא החל את לימודיו בבית-הספר האיזורי בכרם מהר"ל ומשם עבר לבית-הספר "הריאלי" בחיפה. כילד, גילה סקרנות ורצון לחקור ולדעת הכול. הוא נהג לבדוק את הדברים שעניינו אותו ביסודיות ולעומק. ואמנם, שחר בלט כתלמיד מעולה, גם אם לא התאמץ ללמוד. מורתו סיפרה עליו שהיה "כבור סוד שאינו מאבד טיפה". המבוגרים מצאו בו פעמים רבות בן שיחה, משום שהיה חריף ושנון. מגיל צעיר פיתח את עצמאותו ועמד על דעתו. את לימודיו בחטיבה העליונה עבר שחר בתיכון "ליאו בק" בחיפה. בשנת 1992, בזכות הצטיינותו בלימודים, נבחר לייצג את המדינה מטעם בית-ספרו ונשלח לארצות-הברית, שם שהה במשך שישה חודשים כפעיל בקהילה היהודית הרפורמית. לאחר מכן חזר ארצה וסיים את לימודיו בתיכון "ליאו בק", במגמת ביולוגיה. שחר היה נער מופלא וברוך כשרונות. הוא חי את חייו בקצב רצחני; רצה לטעום מהכול ולנצל כל רגע. תמיד היה עסוק ותמיד מצא זמן לכול. הוא אהב לחיות, ועשה זאת בתעוזה ובמלוא חושיו. מוסיקה, אמנות וספרים, ליוו אותו בכל מקום. גם כששירת בצבא, בכל רגע של פנאי – בטנק, באימונים או לפני השינה – ליוו אותו הגיטרה והספרים שאהב. אך יחד עם נטיותיו הרוחניות המופלגות, אהב שחר גם ספורט ובילויים: הוא רכב על סוסים, שיחק כדורסל, גלש על גלי הים ובילה במועדונים. ביתו ואישיותו היו הכוח המושך והמלכד את חבריו הרבים. קטע ממכתב שכתב שחר לחברתו, מעיד על יושרו וכנותו: "ילדה שלי, אני מתאר לעצמי שאת כבר מעקמת את האף למשמע המלה 'שלי', וחושבת לעצמך על מילים 'שליליות' כמו מחויבות, שייכות וכו', אבל הכותרת הזאת למכתב עושה לי טוב. וכמו שהודיתי בפנייך כבר, אני אגואיסט לא קטן. …תמיד אהבתי לכתוב ובשנה האחרונה האהבה שלי לקריאה וכתיבה קיבלה אופי חדש, בוגר יותר והרבה יותר מספק. …ברגע שזה ייגמר בינינו, מבחינתך או מבחינתי, אז שהקשר ייקטע. בלי רחמים, או מטעמי נוחות, מצפון או אי נעימות…" בתחילת חודש אפריל 1995 התגייס שחר לצבא ובחר לשרת בשריון. את הטירונות עשה בצוקי עובדה ועבר מסלול מקצועי כטען-קשר במחנה "סיירים". הוא הוצב בחטיבה 7 בגדוד 75, ולאחר סיום אימון צמ"פ נשלח לקורס מפקדי טנקים. בסיום הקורס הוצב כסמל מבצעים בגדוד. בהמשך, הדריך באימון צמ"פ, משם נשלח לקורס קצינים והדיח את עצמו לאחר חמישה ימים, בשל רצונו הנחוש להדריך במחנה "סיירים" ביחד עם חברו הטוב, יוני. לאחר שהדיח את עצמו מהקורס, הוצב כמפקד טנק בגדוד 75. במסגרת הגדוד יצא ללבנון והוצב עם טנק בודד במוצב חי"ר בגזרה המזרחית. שחר נחשב לחייל מעולה ולמפקד מצוין, והיה אהוב מאוד על חייליו ומפקדיו. במהלך שהותו בלבנון עבר שחר חוויה קשה כאשר אירע אסון המסוקים והגדוד איבד שבעה מלוחמיו. באמצע מרץ 1997 ירד שחר מלבנון ובשיחת טלפון שקיים עם הוריו הרגיעם, ובישר להם שהם יכולים להפסיק לדאוג, משום שחזר לבסיסו ברמת הגולן. ביום 30 במרץ, ארבעה ימים לאחר יום הולדתו העשרים ואחת, בדרכו לבסיס מחופשת שבת, נפגע שחר אנושות בתאונת דרכים, מרכב צבאי שהיה נהוג בידי קצין צה"ל. במשך יומיים שכב מחוסר הכרה, אך מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו, וביום כ"ג באדר ב' תשנ"ז (1.4.1997) נפטר שחר מפצעיו. באותה תאונה נפל גם סמל ראשון רועי טל. בארנקו של שחר, צמוד לרשיון הנהיגה שלו, נמצאה תעודה שהעידה על חברותו באגודת אד"י, המצווה על תרומת אבריו. אבריו, אכן, נתרמו להשתלה. שחר הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אחות ואח, שנפטר שלוש שנים אחר-כך מפגם בליבו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון. בהספידו את שחר, אמר מפקדו: "בלבנון, יחד עם הפלוגה, ביצעת תעסוקה קשה ומפרכת, ובה הצלחת להפגין יכולת מקצועית מהגבוהות שהכרתי". חבריו של שחר הספידו אותו על קברו: "שחר, בכל מה שנגעת בחיים היתה הטוב ביותר ושאפת לשלמות מרבית בכל מעשה ומעשה. תמיד היית ה'טוב' וה'אחראי' מבינינו – חינכת אותנו להיות בסדר. ומה הלאה, מי ימשיך בזה אם לא אתה. אף אחד לא יכול, בעצם. …רצה מישהו שלא תהיה אתנו יותר, אבל תמיד תישאר בתוכנו לנצח…". במכתב ניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "שחר, זכרונו לברכה, שירת כמפקד טנק בגדוד 'רומח' של חטיבה 7, ותואר על ידי מפקדיו כחייל בעל יכולת מקצועית גבוהה, שזכה באמון מלא מצד מפקדיו. שחר בלט בחוש הומור מפותח וידע ללכד סביבו את חבריו גם ברגעים קשים." מפקד הגדוד כתב למשפחה: "בנכם, שחר, הגיע אלינו למשפחת לוחמי גדוד 'רומח', צעיר, חדור התלהבות ומוטיבציה, ביצע את מסלול הצוות מחלקה-פלוגה בהצלחה רבה ויצא לקורס מפקדים. שחר הצטרף אל פלוגת 'כפיר' לפני התעסוקה המבצעית בלבנון. בתעסוקה זו זכה שחר, עם כל מפקדי וחיילי פלוגת 'כפיר' לשבחים רבים, מכל שדרת הפיקוד הצבאית. שחר הפגין בתעסוקה יכולת מנהיגות יוצאת דופן, עת פיקד על הצוות, שכלל מפקדי טנקים ותיקים ממנו ואנשי צוות ותיקים. לוחמי פלוגת 'כפיר' וגדוד 'רומח' התגאו מאוד בשחר ובאישיותו הסוחפת, שעוררה מוטיבציה רבה בקרב לוחמי הגדוד לפני, ותוך כדי, התעסוקה המבצעית. …שחר, בייחודיותו, ידע תמיד להרים את המורל ברגעים הפחות נעימים, בעיקר על ידי נגינת הגיטרה, שתמיד נעים היה להאזין לה. … שחר היה פרי משובח, אותו גידלתם וחינכתם. אנו, משפחת לוחמי גדוד 'רומח', זכינו לקלוט פרי מזן מיוחד, עם חינוך מיוחד לאהבת הזולת ולאהבת הארץ. שחר, שאהב לתת, ובעיקר לעזור, נקטף מכם ללא עת". חברים כתבו לזכרו של שחר מכתבי פרידה רבים אשר נמסרו למשפחתו. כתבה חברתו: "…תמיד אהבתי אותך, עוד מכיתה י', כשהגעת אלינו שונה כזה ומיוחד, 'מושבניק' ליד כל החיפאים המפונקים והעירוניים האלה. היה בך משהו בולט, מושך את העין שתפס אותי…" חברה אחרת, כתבה: "…כשאני מסתכלת על הדברים מנקודת מבט של היום, אני יכולה לראות שכבר בגיל כל כך צעיר היה לך אופי כל כך ברור והתכונות המיוחדות שלך בלטו כבר אז – העקשנות – תמיד ידעת מה אתה רוצה ולא ויתרת, ניצוצות של ציניות, והאחריות – תמיד ידעתי שאתה שומר עלי". חבר קרוב של שחר, כתב: "אפשר להגיד עליך שאם יש מישהו שקרע את החיים והספיק המון בחייו הקצרים, זה אתה. אולי אפשר להתנחם בזה שהספקת המון וזה באמת מרגיז שזה נקטע, אבל אפשר להסתכל אחורה ולהגיד, באמת, הבן-אדם הזה היה ועשה כל כך הרבה דברים, שאני לא יודע אם אנשים יספיקו כל כך הרבה בכל חייהם." במקום בו אירעה התאונה, 500 מטר צפונית לכניסה לשמורת נחל יהודיה שברמת הגולן, הוצבה אנדרטה. בשמורת הנחל נבנה מצפור לזכרם של שחר ורועי
