מורדקוביץ, יוליה

בת טטיאנה ורומן. יוליה נולדה ברוסיה ביום ו' בחשוון תשנ"א (25.10.1990). אחות צעירה לגיא (קוסטה) ושנה וחצי אחריה נולד ניקו (ניקולאי). יוליה גדלה ברוסיה עד גיל חמש, ובשנת 1995 עלתה לישראל עם אחיה במסגרת תכנית "גשר" של משרד הקליטה שמטרתה סיוע לעליית ילדים. כעבור זמן קצר בפנימייה נשלחו יוליה, גיא וניקו למשפחות אומנה נפרדות. (גיא-למשפחת מחפוד בפתח תקווה, יוליה-למשפחת דרורי בחיפה, ניקו-למשפחת מנצ'ל בחיפה). קרבת המגורים לאחיה ניקו, איפשרה לשניים לשמור על קשר קרוב. יוליה למדה בחיפה, היא החלה את לימודיה בבית ספר יסודי "נופים" והמשיכה לחטיבת ביניים בבית ספר לאומנויות "רעות". את בית ספר התיכון יוליה התחילה ב"אורט" אך בשל קשיים רבים, יוליה החליטה שהיא רוצה לעבור לפנימייה ואכן כך עשתה. את שנותיה האחרונות בתיכון יוליה למדה בבית ספר "מפתן ארז" בהרצליה והתגוררה בפנימייה "יובלים" בכפר-סבא. יחד עם זאת לביתה הקודם יוליה הייתה מגיעה לחופשות וסופי שבוע, חלק גדול מהחופשות יוליה הייתה מבקרת בבית אחיה שכ"כ אהבה אשר היוו עבורה עוגן לחיים. ליוליה היו תחביבים רבים, קריאת ספרים, צפייה בטלוויזיה ומחשב. וגם אהבה לרקוד ולשיר, המוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממנה. בנוסף יוליה אהבה את המטבח (בישולים ומאפים), ותמיד עמדה לעזרתה של אתי (אם משפחת האומנה בעבר). לימים, משנולד לסלי (ביתם היחידה של ניצן ואתי דרורי) הבן דין, טיפלה בו יוליה באהבה רבה, תוך שהיא מכנה אותו "הנסיך שלי". יוליה התגייסה לצבא ההגנה לישראל ביום 21 ביולי 2010, היא שובצה לחיל הים ושירתה כמאבטחת מתקנים בבסיס השייטת בעתלית. יוליה אהבה את הצבא והתגאתה במדיה. היא הייתה נחושה לסיים שירות מלא ומכובד. יוליה נפלה בעת מילוי תפקידה ביום י"ב בטבת תשע"א (19.12.2010) והספיקה לשרת רק חמישה חודשים. יוליה הייתה בת עשרים בנופלה. לבקשת אחיה היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח-תקווה והותירה אחריה שני אחים כואבים. על מצבתה נכתב: "אחות לניקו וגיא. נזכור אותך לעד".