מורדוך, ששון

בן דולי וברוך. ששון נולד בבית שמש בי"ז באדר א' תשכ"ב (21.2.1962). היה בן שלישי מבין שישה אחים ואחיות. ילדותו ונעוריו עברו עליו בבית שמש, מקום שששון אהב והיה גאה להשתייך אליו. ששון למד בבית הספר היסודי "עדייהו" ולאחר מכן בתיכון "שיבר". ששון בלט בכריזמטיות, בטוב לב, ביכולת גופנית מרשימה וכן במעשי קונדס שתוכננו היטב. ששון היה נער שקט, אך נחוש בדעותיו וברצונותיו. כבר בנעוריו הכשיר עצמו באימונים מפרכים על מנת להגיע ליחידת הצנחנים, שאיפתו מילדות. באוגוסט 1980 התנדב ששון לצנחנים ועבר מסלול לוחם. בצנחנים בלט כלוחם אמיץ בעל יכולת גופנית וכושר מנהיגות. בשנת 1982 עבר קורס מפקדי כיתה ועבר למסייעת כסמל מחלקה במחלקת "דרגון", תפקיד קשה ומחייב. במהלך שירותו הצבאי פרצה מלחמת "שלום הגליל". ששון נלחם בקרבות הקשים ביותר בלבנון, מהצליחה ב"אוואלי" ועד הכניסה למערב בירות. לאחר מכן השתחרר מצה"ל. במרץ 1984 התנדב ששון ליחידה ללוחמה בטרור (הימ"מ) של משמר הגבול. הוא עבר קורס לוחם בהצלחה ושובץ למחלקה 3. עד מהרה הפך ששון להיות אחד מעמודי התווך של המחלקה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מקצועית. ששון תפקד במחלקה כחבלן, סמל מחלקה, ועם סיום קורס הקצינים חזר ליחידה כמפקד צוות. ששון הפגין כושר מנהיגות, קור רוח וכישורים חברתיים. במהלך שירותו ביחידה נשא לאישה את אורנה ונולדו להם שני ילדים: לירון וגיא. המשפחה התגוררה בבית שמש. חבריו של ששון מספרים שהיה אוהב הבריות, כריזמטי ובעל כושר גופני גבוה. הוא אהב מאוד כדורגל ואהב לשחק שש בש. בט"ז בכסלו תשנ"ג (10.12.1992) פרץ ששון בראש כוח לבית מבוקשים בכפר ענז'ה שבנפת ג'נין. במהלך הפריצה ששון נפצע ונהרג. מפקח ששון נפל בפעילות מבצעית. בן שלושים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. השאיר אחריו אישה ושני ילדים. לאחר נפילתו הוענק לששון "עיטור האומץ משטרה" על ידי מפכ"ל המשטרה, על גבורתו ועל אומץ לבו. על שמו של ששון נקרא גן ילדים בבית שמש, ליד ביתו. שמו של ששון נחקק באנדרטת הימ"מ במרכז ללימודי משטרה.