מיכאל, בן לאורה ומקס, נולד ביום כ"ז באדר ב' תש"ו (30.3.1946) בקרית ביאליק שליד חיפה. אחרי-כן עבר עם הוריו לגור בקרית טבעון. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר העממי-ממלכתי בקרית טבעון. אחרי כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר על-שם חיים גרינברג בקרית-טבעון. מיקי, כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, היה תלמיד טוב, בעיקר במקצועות שאהב, אם כי לא הקדיש זמן רב ללימודים. עוד בהיותו ילד בלטה האינטליגנציה שלו ואפשר היה לשוחח אתו על כל נושא בצורהמבוגרת. כתלמיד בית-הספר היסודי היה "מלך הכיתה" – הנער היפה והחזק ביותר, הספורטאי הטוב ביותר והתלמיד הטוב ביותר. ובכל זאת היה מיקי צנוע ולא התרברב, אלא בלט בקרב חבריו בזכות תכונותיו ואישיותו. גישתו ללימודים הייתה מבוססת על ההגיון כבר מגיל צעיר. כשהיה תלמיד בבית-הספר רצה מצד אחד להבין כל תופעה וחוק בצורתם היסודית, ומצד אחר ניסה למצוא מין חוקיות כללית, פילוסופית בכל הפרטים שלמד. מיקי היה המבוגר בתלמידים ובעל הגישה הרצינית ביותר, ותמיד חשב לפני שהביע דעה. יחד עם זאת היה בעל חוש הומור עליז ואוהב לצחוק. מיקי היה ממייסדי תנועת "הצופים" בטבעון ומראשוני המדריכים בה. עוד כתלמיד בבית-הספר היסודי בילה במועדון שעות ארוכות. הוא היה ספורטאי מעולה, והצטיין בעיקר בריצות ארוכות, אולם את עיקר זמנו הפנוי הקדיש לקריאה. הוא קרא ספרים בנושאים רבים כגון: שחמט, צילום, בישול, ספרות יפה ושירה, היסטוריה, גאוגרפיה ופילוסופיה. מגיל צעיר היה קורא כל ספר שהגיע לידיו, ובהיותו בתיכון היה חבר בחוג לשירה מודרנית, למרות שלמד לימודים ריאליים. אהבתו הגדולה הייתה הטיולים בטבע להכרת הארץ. בילדותו סרק את הואדיות ואת הגבעות בסביבה לאורכם ולרוחבם, סימן צבעונים בשלטים "אל תקטוף!" והגן על נחשים לא-ארסיים. הוא הרבה לצאת לטיולים, לפעמים עם בני משפחתו, ותמיד הדריך, צילם, למד וקלט דברים חדשים. אהבתו לטבע התבטאה גם באהבתו לבעלי חיים. הוא נהג לאסוף בעלי-חיים שונים, לגדלם ולטפל בהם. היה לו כוח רצון חזק ביותר. למרות מגבלות פיסיות, השקיע מאמצים בתרגילים והתגבר על מגבלותיו. היה לו רצון עז להיות ראשון ולהוכיח את צדקתו. חוש הצדק אצלו היה אחד החושים שהנחה אותו בדרכו כל השנים. עוד כשהיה תלמיד לא הסכים בשום אופן להעתיק מבחן או לשקר בשעת צרה, כמקובל בין רוב התלמידים. מיקי ידע להבחין בדברים החשובים בחיים, בדרכו שלו ובסדר העדיפויות המתאים לו. יחד עם זאת ביקש לנסות ידו בכל דבר – צייר, שר, רקד, טייל, צילם, בישל, אהב מוסיקה, ביקר בתערוכות וקרא ספרים. בזכות נועם הליכותיו, טוב לבו, חכמתו הרבה ורגישותו, נחשב תמיד חבר אהוב ונאמן. תמיד היה דמות מרכזית בכל חברה, ותרם בארגון שירה בציבור וביצירת אווירה של שמחה לשמה. מיקי גדל בבית חם ואוהב, וידע להעריך זאת. לפיכך היה קשור מאוד למשפחתו, בקשר של אהבה וחברות. מיכאל גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1964 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, שירת כמפקד כיתה ביחידת צנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות לכיבוש העיר העתיקה בירושלים, וכן השתתף בקרב כראמה. יחד עם היותו חייל מעולה, חש סלידה ממלחמות ומאורח חיים צבאי. הוא היה מסוגל לראות דברים מנקודת מבט אנושית, אפילו בעיצומו של קרב. בזכות צירוף זה היה מפקד טוב, שידע לדאוג לחייליו ולקיים יחסי חברות גם במסגרת הצבאית הקשוחה. עם תום שירותו הסדיר שוחרר והוצב ביחידת מילואים, ולפרקים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר השחרור עבר מיקי לירושלים והחל ללמוד באוניברסיטה העברית. הוא השלים את הלימודים לתואר הראשון בפיסיקה ובמתמטיקה, כפי שתכנן שנים לפני שהחל ללמוד. אחרי-כן הוסמך לתואר שני בלימודי הפיסיקה, והחל לעבוד על עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתחום מוליכות שטח-הפנים של גבישי תחמוצת האבץ. מיקי אהב מאוד את ירושלים, טייל לאורכה ולרוחבה וצילם בה עשרות תצלומים. רוב זמנו עבר עליו בעיסוק מעמיק בנושאי הלימוד שלו, בצילום ובפיתוח התמונות, בקריאת ספרים ובהאזנה לתקליטים האהובים עליו. כמו כן נהנה מחיי חברה ענפים. הוא ידע למצוא שפה משותפת עם כל אדם, בזכות בקיאותו בתחומים רבים. במסגרת הלימודים הצטיין ביכולת ביטוי רבה, והיה מסוגל לשוחח על נושאי לימודיו ועבודותיו בבהירות ובצורה פשוטה שהיה בה כדי לרתק גם מי שאינו בקי בדברים. הוא חתר ללא ליאות להשגת מטרותיו, ובכל אשר עשה, רצה להגיע לבהירות מושלמת ולניתוח מעמיק ביותר. לא היה עימות אינטלקטואלי או פיסי, שלא יצא ממנו כשידו על העליונה, ברצינות, ביושר ובכובד ראש. בנוסף ללימודים השגרתיים השתתף בחוג למחשבת ישראל במסגרת האוניברסיטה. כן עסק בהוראה, תחילה בבית-ספר תיכון בעיר ואחר-כך במעבדה לפיסיקה באוניברסיטה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מיקי בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שניטש ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בצומת "צח" ממערב לתעלה, נפגע מיקי ונהרג בהסתערות על אבו סולטאן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית טבעון. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. לזכרו הוציאו הוריו לאור חוברת זיכרון ובה מדברי בני-משפחה, ידידים ומורים על דמותו של מיכאל; כן נכללה רשימה לזכרו בחוברת, שהוציאה לאור מחלקתו בצבא לזכר חלליה.
