בן ורד ומשה. נולד ביום ט"ו בתמוז תרפ"ט (23.7.1929) בפריז, כשהוריו התגוררו שם. זמן קצר לאחר שנולד נפרדו הוריו, ורפי ואמו חזרו לארץ. אמו, ורד, גידלה אותו לבדה – דבר לא פשוט באותם ימים. מאמציה הטביעו עליו את חותמם ועיצבו אותו כאדם מסור ונאמן. רפי גדל בתל-אביב של תקופת טרום-המדינה. בנערותו היה פעיל מאוד בחג"ם ובגדנ"ע כמדריך, וגם השתתף בפעולות שונות. ב-1947, חודשים אחדים לפני שהוקם צה"ל, רפי התגייס באופן מלא והשתתף במלחמת העצמאות. גם במהלך שירותו הצבאי המשיך לעסוק בהדרכה. בתקופה זו נבנו קורסים חדשים רבים בצה"ל ורפי נבחר שוב ושוב, אם כחניך ואם כמדריך, להימנות על אנשי המחזור הראשון של אחדים מקורסים אלה, שעיצבו את הגישה הערכית של צה"ל בתחילת הדרך. בשנת 1950 רפי סיים את שירותו הסדיר בצה"ל, ובמשך 17 השנים הבאות הירבה לצאת לשירות מילואים מתוך תחושת מסירות למדינה ואחריות כלפי אנשי חטיבה 8 איתם שירת. בשנים הראשונות הוא מילא תפקידים פיקודיים שונים בגדוד החי"ר 121, ב-1956 השתתף במבצע סיני, וב-1960 התמנה למפקד פלוגת-הסיור החטיבתית, פלס"ר 87. במהלך שנות פיקודו על פלוגת-הסיור הגיע רפי לדרגת רב-סרן. בשנת 1955, בתום לימודיהם באוניברסיטה, התחתנו רפי ושושנה וינשטיין, ובשנים הבאות נולדו שלושת ילדיהם. אהבת הארץ של רפי באה לידי ביטוי בין היתר בבחירתו בלימודי החקלאות. הוא למד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, התמחה בתורת הקרקע והמים, וסיים את לימודי המוסמך בהצטיינות. במהלך לימודיו הבין כי גישת המחקר התיאורית, שהיתה מקובלת בפקולטה לחקלאות עד אז, לא תקדם היטב את חקר הקרקע. הוא האמין שעתיד המחקר טמון בגישה המתמטית-הכמותית. בהיעדר קורס מתאים, הוא יצר קבוצת לימוד שלמדה באופן עצמאי את התחום של כימיה פיזיקלית של הקרקע. בשנת 1960 קיבל את תואר הדוקטור. דרכו של רפי כמדען התאפיינה בחשיבה מקורית, דיוק ויושרה בלתי-מתפשרת. הוא זיהה את הנושאים החשובים לחקלאות בישראל ולמשק המים והקרקע בארץ, כמו בעיית המליחות של המים והקרקע, ובחר בהם לנושאי המחקר שלו. בשנת 1964 סיים רפי לימודי פוסט דוקטורט בארה"ב, חזר לארץ, והיה למרצה בכיר בטכניון שבחיפה. במרץ האופייני לו החל בהקמה של יחידה חדשנית לחקר הקרקע, שעסקה בנושאים בכימיה פיזיקלית של הקרקע שלא נחקרו קודם בטכניון. בנוסף פיתח קורס בכימיה פיזיקלית של הקרקע שלא היה קיים עד אז בארץ. בהתלהבותו סחף בעקבותיו סטודנטים ומדענים כאחד. השינויים שרפי הוביל הן בפקולטה לחקלאות והן בטכניון, הטמיעו את הגישה הכמותית לחקר הקרקע בארץ, ויצרו את הבסיס למחקר המודרני של תורת הקרקע בישראל. במאי 1967, בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים, רפי חיכה בקוצר רוח להיקרא להשתתף במאמץ להגנה על המדינה. בעודו במעבדתו בטכניון, הצו הגיע. לאחר ימי התארגנות ולחימה של חטיבה 8 בגיזרה הדרומית, עלו כוחות מהחטיבה ורפי ביניהם לצפון הארץ. שם הוטל על החטיבה לבצע את קרב הפריצה לרמת-הגולן. כמפקד פלוגת-הסיור החטיבתית, הקים רפי צוות סיור שתפקידו יהיה להוביל את החטיבה, ולקח על עצמו לעמוד בראש הצוות. קרב הפריצה נערך ביום שישי, א' סיוון תשכ"ז (9.6.1967). מהלך הקרב היה רצוף שיבושים והסתבכויות. נאמן לשליחותו, עשה רפי כל מה שהוא יכול כדי להחזיר את מהלך הקרב למסלול וכדי לחסוך בנפגעים מקרב אנשי החטיבה. כשמפקד גדוד הטנקים נפצע, הוא עלה על טנק הפיקוד, לקח על עצמו את הפיקוד על הגדוד, ובהוראת המח"ט המשיך במאמציו להפנות את הטנקים לכיוון המיועד. בשיאם של מאמציו אלה – רפי נפגע כשהוא על הטנק ונפל ליד הטנק. הטנק התרחק, הצוות התפנה, ובחטיבה לא ידעו איפה רפי. למחרת, 10 ביוני 1967, המלחמה הסתיימה. 7 ימים אחר-כך, ב-17 ביוני 1967, רפי נמצא במקום שאליו הוא נשלח על-ידי החטיבה. כשהוא נמצא- הוא כבר לא היה בחיים. באוקטובר 1967 ציין אלוף פיקוד-הצפון לשבח, את רס"ן רפי מוקדי, על אומץ-לב ודבקות במטרה. ביולי 1968 ערכו חברי האגודה למדעי הקרקע בישראל והחברה לחקר חרסיות, כנס בינלאומי לזכרו של ד"ר רפי מוקדי, שנחשב ממדעני הקרקע הבולטים בישראל. מאז שנת 1970 מוענק "פרס מוקדי" השנתי, על שמו, לעבודות מוסמך ודוקטור מצטיינות בתחום מדעי הקרקע. בשנת 2011 יצא הסרט התיעודי "אִם תמשוֹך צפוֹנָה", המביא את סיפור חייו ואת סיפור הקרב של רפי מוקדי.
