מוצפי, רפאל

בן משה ואילנה. נולד ביום ח' באייר תש"י (25.4.1950) בבגדד, בירת עיראק. באותה שנה התירה ממשלת עיראק לאזרחיה היהודים לצאת את המדינה, בתנאי שיוותרו על אזרחותם לצמיתות. משפחת מוצפי חיכתה בקוצר-רוח להיתר העלייה וכאשר מלאו לרפאל עשרה חודשים עלתה משפחתו לארץ. הם הגיעו בטיסה ישירה ללוד ומשם הועברו בשעות הלילה למחנה שער-העליה בחיפה. באותם ימים לא היו סידורי הקליטה קלים, ולאחר שהייה במשך שבוע בשער-העליה עברה המשפחה לגור בבנימינה ולאחר חודשים מספר עברה לירושלים. בפברואר 1954 התיישבה המשפחה ברמת-גן. רפאל התחיל ללמוד בבית-הספר "יהלום" ברמת-גן. בתחילה הוא התקשה בלימודיו, אך מדי שנה חלה התקדמות בהישגיו וכאשר הגיע לכיתה ח' עמד בהצלחה בבחינת הסקר. לאחר-מכן החל ללמוד בגימנסיה "דביר" ברמת-גן במגמה הסוציולוגית. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון בהצלחה. תחביביו של רפאל היו משחקי הכדורסל והשחמט. הוא נהג כבוד גדול בהוריו והיה קשור אליהם מאוד. גם ההורים היו מוכנים לעשות הכל למענו ואף לסייע לו להמשיך בלימודים באוניברסיטה. הוא היה אהוד על כל חבריו ובעיקר על מוריו. המורה לספרות כתבה לזכרו, לאחר נפילתו, כי רפי אהב ללמוד והיה תלמיד שקדן, רציני וצמא-דעת. בין שאר דבריה היא כותבת: "הוא היה חבר טוב ותמיד גילה רצון ונכונות לעזור. משום צניעותו וביישנותו לא קיבל על עצמו תפקידים מרכזיים, אולם מעולם לא סירב למלא תפקיד שהטילו עליו חבריו או מוריו. עקבתי בסיפוק אחר התפתחותו גם בשנים אחרי שסיים את לימודיו. הוא תמיד שמח לספר לי על עצמו, על שאיפותיו ותוכניותיו לעתיד וכן על בעיותיו והתלבטויותיו. הוא לא התנגד לקבל עצה טובה ממני ותמיד הודה במבט עיניו החם והחייכני. כך לנגד עיני התגבשה אישיותו מילד צנוע וביישן לנער בעל דעות והשקפות הסולל בביטחון את עתידו". במלחמת ששת הימים התנדב רפאל לשירות לאומי וטיפל בפצועי-צה"ל בבית-החולים "תל-השומר". לאחר-מכן התחיל ללמוד בבית-הספר הטכני של חיל-האויר בחיפה. הוא גויס לצה"ל במאי 1970. היה חייל למופת ומילא כל תפקיד שהוטל עליו בשלימות, על כך העידו מפקדיו. על סודות צה"ל שמר בקפדנות ואיש ממשפחתו לא ידע שתפקידו היה כרוך בטיסות. שאיפתו היתה לסיים את השירות הסדיר ולהמשיך בלימודים באוניברסיטה, אולם הוא לא זכה לכך. ביום ט"ו בתמוז תשל"א (8.7.1971) נפל רב"ט רפאל, יחד עם תשעה מחבריו, בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד היחידה כתב לאחר נפילתו במכתב תנחומים למשפחה, בין שאר דבריו: "רפי היה חייל מסור לתפקידו ולחבריו. הוא מילא כל תפקיד שהוטל עליו בצורה הטובה ביותר". פינת זיכרון לזכר רפאל וחבריו הוקמה ביחידתם; כן הוציאה היחידה אלבום לזכרם; בחוף דקלה שבפתחת רפיח אשר נקרא על-שם רפאל וחבריו "חוף העשרה", לא הרחק מן המקום בו נפל מסוקם, הוצב סלע שחם ענק לזכרם – "גלעד העשרה;" המושב הסמוך נקרא על-שמם "נתיב העשרה;" פרשת חייהם ומותם הונצחה בספר שהוצא לזכרם על-ידי המשפחות ונקרא "העשרה;" ספר תורה נכתב לזכרו והוכנס לבית-הכנסת "נאוה תהילה" ברמת-גן