מוצ’ניק, דניאל (דני)

בן חנה ויעקב, נולד ביום ד' באלול תרצ"ב (5.9.1932) במושבה בית גן שעל-יד יבנאל. אביו (מוותיקי החלוצים מרוסיה, אנשי העלייה השנייה) ואמו (ילידת ראש פינה) התיישבו בבית גן וברוח החלוציות חינכו גם את הבן. דניאל סיים את בית-הספר היסודי ביבנאל ונכנס בעול העבודה החקלאית במשק הוריו. ילד עליז, ער ופעיל שאהב את העבודה החקלאית ושאף להשתלם במכונאות חקלאית. דניאל אהב שירה ומוסיקה ובשעות-הפנאי ניגן במפוחית-פה שירים שונים. היה אהוב על חבריו בשל עליזותו וסיפורי-בדיחותיו. בפרוץ מלחמת-העצמאות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ביום 29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היה רק בן שש-עשרה אך לבו נמשך לעזרת אחיו המגינים על היישובים העבריים. הוא התנדב לשורות הלוחמים, שירת בחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות על עמק-הירדן ולקח חלק בהדיפת התקפות הערבים על בית קשת וסג'רה. מקרבות אלה חזר בריא ושלם. לאמו, שחרדה לגורלו, אמר: "הנה חזרתי מכל הקרבות בריא ושלם. אלך גם לקרב בלוביה ואחזור גם משם. כיצד תהיה לנו מדינה עברית אם כל האמהות תהיינה כל-כך חרדות לגורל בניהן?" הכפר לוביה היה אחד ממאחזי האויב החשובים בגליל התחתון – הוא חסם את הכביש לטבריה ויכול היה לשמש "קרש קפיצה" להתקפה לכיוון עפולה. ב9- ביוני 1948 תקפו כוחות "גולני" את הכפר מכיוון סג'רה וכוח נוסף, במשוריינים, נע בכביש מטבריה. הכוח התוקף נתקל בהתנגדות עזה של האויב, שאף הזרים תגבורות למקום. הקרב ניטש עד רדת הלילה ולבסוף נאלצו הכוחות לסגת. בקרב זה נפל, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית גן.