מועלם, לידור
בנם הבכור של סמדר ודורון. לידור נולד בבית היולדות של בית החולים תל השומר ביום כ"ח בשבט תשנ"ג (19.2.1993). הוא גדל בבית דגן, אח בכור של נופר ומאי. לידור הקטן הלך לגן "אהובה" והמשיך לבית הספר היסודי "שדות" ביישוב מגוריו. משם המשיך ללימודי חטיבת ביניים ותיכון ב"מקווה ישראל" בחולון. לידור גדל והיה לנער חייכן ואהוב על כולם, בכל עת היה נכון לתת מעצמו ואהב לעזור לזולת. בבית ובבית הספר תמיד היה מוקף בחברים, שאהבו את חוש ההומור שלו וראו בו דמות לחיקוי. עם השנים הוא צמח והיה לצעיר גבה קומה ורחב כתפיים. בשל קומתו הגבוהה הוא נקרא בחיבה – דובי. בני המשפחה מספרים איך, כשהיה לידור הולך ברחוב עם אביו, ביקש האב שיקדים אותו או שיישאר מאחור – כדי שלא תבלוט העובדה עד כמה הבן גבוה מאביו. הקשר בין לידור להוריו היה עמוק וטוב. הוא אהב אותם והקפיד לשמור על מצוות כיבוד הורים, אך גם ידע לפתח איתם קשרי חברות טובים. עם אימו סמדר היו ללידור קשרי חברות נהדרים, וסודות שרק שניהם חלקו. הם היו "מדברים בעיניים", מספרים בני המשפחה. כך למשל, כשהייתה האם מתחילה בבוקר מוקדם להכין את המעדנים שלידור אהב הבינו האחרים – לידור מגיע לחופשה מהצבא. עם אביו דורון לידור שיחק כדורגל, ויחד הם היו מגיעים למשחקי הליגה – לידור ירש מאביו את האהבה לקבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, והשניים היו מהאוהדים הקבועים ביציעים. האב אף סידר לבנו תצלומים עם שחקנים, וביניהם עם אבי נמני שלידור העריץ. לידור תמיד הקפיד לכבד את אביו ואת סמכותו, גם אם האב עצבן אותו לפעמים – "קשר של גברים", כדברי בני המשפחה. האב התגאה מאוד בבנו, והירבה לספר עליו ועל יכולותיו. גם עם שתי אחיותיו היה ללידור קשר מצוין. נופר נולדה כעשרה חודשים אחריו, כך שהם גדלו כמעט כתאומים – הלכו לגנים צמודים, תמיד שיחקו יחד, היו להם הרבה חברים משותפים ומשבגרו לא פעם הם יצאו לבלות יחד. עם זאת לידור לא זנח את תפקיד האח הגדול, וידע לשמור על אחותו לאורך כל שנות התבגרותה. מאי נולדה כשלידור היה בן כחמש שנים וחצי, והייתה, אומרים בני המשפחה, ה"בייבי" שלו, המפונקת שלו. לידור אהב אותה אהבת נפש ושמר עליה מכל משמר, כבר כשהייתה בגן התנדב לא פעם לקחת אותה בסוף היום, ולאורך השנים היא חלקה איתו סודות לרוב. כשלידור היה בצבא, מספרים בני המשפחה, אם קרה שהוא לא התקשר לאחותו זמן מה היא הייתה מתעצבנת ואומרת שהיא כנראה כבר לא חשובה לו – אך לידור ידע להרגיע את אחותו בחיוך ובמילה טובה, והיא תמיד סלחה לו. משסיים לידור את לימודיו התיכוניים הוא ניצל את הזמן עד לגיוס לעבודה ב"סופר סופר" בבית דגן. הוא עבד בקצבייה, נתן שירות מעולה ובזכות יכולתו וחוש ההומור שלו עד מהרה התחבב על הלקוחות ועל עמיתיו לעבודה. לא פעם לקוחות היו מתקשרים לטלפון הסלולרי שלו, אפילו כשלא היה בעבודה, ומבצעים דרכו הזמנה מהחנות. באותה תקופה, מעט לפני גיוסו, לידור הכיר את דורין, שהייתה לחברתו האהובה ולחלק בלתי נפרד ממנו, כדברי בני המשפחה. השניים דיברו מדי יום שעות בטלפון, עד השעות הקטנות של הלילה, ומדי סוף שבוע לידור היה נוסע אליה, למרות קשיי התחבורה ולמרות המרחק. ביום 10.7.2011 התגייס לידור לצה"ל. הוא נקלט בחיל הלוגיסטיקה, והוצב לשרת כנהג ביחידת יהל"ם – יחידת הנדסה למשימות מיוחדות. לידור נפל בעת שירותו ביום ט"ו בתמוז תשע"ב (5.7.2012), אחרי מחלה. בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ושתי אחיות. אחרי נפילתו הועלה לידור לדרגת סמל. כתבו בני המשפחה: "כל החברים של לידור היו ונשארו חברים של המשפחה לאחר מותו, ונכון להיום הם קוראים לנו אבא דובי, אימא דובי, אחות נופר דובי ואחות מאי דובי".
