מועלם, ברק

בן בכור לברכה ואהרון, אח לעדי, נופר ואורי. נולד ביום ז' בתשרי תשמ"א (17.9.1980) ברמת גן. החל את לימודיו בבית הספר היסודי "מכלל" שבעירו, וסיימם בבית הספר התיכון "בגין" שבראש העין, לשם עברה המשפחה. ברק היה ילד אהוב ומוקף חברים רבים. מאז ילדותו התפרסם כילד היפראקטיבי, האוהב אתגרים ומחפשם בכל פינה. ברק נמשך לצרות כמו פרפר לאש; לימודים לא היו בראש מעייניו, אך ספורט, מוזיקה, חברים, ובעיקר אופנועים וטרקטורונים – מילאו את זמנו. בהתבגרו, חל שינוי עצום באופן ראייתו של ברק את העולם. ברק התפתח רוחנית, ומילד מצחיק ושובב הפך לגבר בוגר ואחראי, שניכר בחוזקו הנפשי. ברק תמיד הגן על כולם ודאג לכולם, ובמיוחד גונן על אחיו הקטנים והיה מתהלך לצידם כשומר ראש. ובכלל, המשפחתיות הייתה ערך עליון בעבורו, ואת רוב זמנו הפנוי הקדיש למשפחה. אחיו ראו בו דמות מופת; הוא, מצידו, העריצם, והיה להם חבר ואח אוהב. ב-25.11.1998 התגייס ברק לצה"ל, לחיל התותחנים, סיים טירונות ושירת כלוחם. לאחר כשנה וחצי החליט כי הוא רוצה לתרום יותר, ויצא לקורס קצינים. שבוע אחד בלבד לפני סיום הקורס הודח ברק, אך בהיותו נחוש להשיג את היעד לא ויתר, וחזר לקדנציה שנייה בבית הספר לקצינים שבבה"ד (בסיס הדרכה) 1. הפעם, סיים את הקורס בהצלחה. בתפקידו הראשון כקצין שימש ברק מפקד מחלקת טירונים בבסיס הטירונים "ניצנים". ברק התחבר לתחום ההדרכה ולכן בחר, בתפקידו השני, לחזור לבה"ד 1, אך הפעם כמפק"ץ (מפקד צוות) – תפקיד משמעותי שבו הותיר את חותמו האישי בעיצוב דור קציני העתיד. לאחר כשני מחזורים גמלה בליבו של ברק החלטה להמשיך את דרכו של אביו, לעשות הסבת מקצוע, ולשרת כקצין בחיל החימוש. לא הייתה זו משימה קלה, על אחת כמה וכמה שהוא כבר קצין, אך ברק, כהרגלו, דילג על כל המכשולים בביטחון רב וחזר להיות צוער בהשלמת קציני חימוש. למרות היותו בדרגת סגן, בחר ברק להוריד את הדרגות ולהתחיל הכול מחדש – כמו כולם: הוא ענד על כתפיו את התגיות הכחולות, ונהג כצוער מן המניין לכל דבר ועניין ללא שום התנשאות, כיאה לאישיותו המיוחדת. עם סיום הקורס שובץ ברק לתפקידי ליבה בחיל החימוש: הוא כיהן כמפקד מחלקת חימוש גדודית, ובהמשך הצטיין בתפקיד קצין חימוש. בתפקידו האחרון שירת כקמב"ץ (קצין מבצעים) יחש"ם (יחידת חימוש מרחבית) בבסיס "ג'וליס". על אף שנותיו המועטות בשירות קבע, זיהו מפקדיו של ברק את ההבטחה הגלומה בו, ולכן שלחו אותו לחופשה בת שנתיים שבמהלכה כבש ברק את ספסלי אוניברסיטת בר-אילן בדרך לתואר ראשון בלוגיסטיקה. ברק היה מפקד מסור, אהוב ונערץ. בכל אשר פנה הפגין בגרות אישית ומקצועית, מסירות, אחריות ונתינה אין-סופית, וכל זאת בצד צניעות ושקט נפשי. ברק היה קצין וג'נטלמן אמיתי, אמיץ לב ונבון, וניחן בחן ובחיוך שהיו שמורים רק לו. נראה כי היממה של ברק הכילה ארבעים ושמונה שעות ולא עשרים וארבע, כמו אצל כולם: ברק הספיק לעבוד, ללמוד, לקרוא, לבשל, לבקר את ההורים, את הדודים ואת סבתא, להתעדכן במתרחש אצל כל האחים, למסור ד"ש לכל החברים, לשמוע מוזיקה, ורק אחר כך לישון – וכל זה ביממה אחת. ברק היה חדור שמחת חיים, אהב בילויים משותפים וטיולים משפחתיים. בכל דבר שעשה מצא את ההנאה, וכך גם הקרין לסביבה אופטימיות ושלווה. כל רגע נתון הקדיש לשיחה עם הסובבים אותו, שיחות שבהן מצאו עצמם בני שיחו מול גבר אמיתי, בוגר, המשוחח על כל נושא עם כל אדם בגובה העיניים, בחוכמה ובניסיון מפתיעים לגילו הצעיר, עומד על עקרונותיו באופן בלתי מתפשר ומשפיל מבטו בנימוס ובכבוד בלתי מסויגים. ברק תמיד דאג להזכיר לכולם שהחיים יפים, שהכול בידיים שלנו, "שהכול בראש", ושכוח הרצון והאמונה חזקים מכל כוח אחר. סרן ברק מועלם נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' באב תשס"ז (4.8.2007) בתאונת דרכים, והוא בן עשרים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. כתבו בני משפחתו: "יש בנו געגועים עזים לביקורים, לטיולים, לבילויים, לשיחות, להקשבה, לחיוך המקסים, לצחוק המתגלגל, להתלהבות המיוחדת שלך, למוזיקה שהכרחת את כולם להאזין לה כי הרי 'מוזיקה היא טעם החיים', להפתעות הקטנות, לחום שהרעפת על כולם, ללא יוצא מן הכלל. יש בנו געגועים עזים לכל מי שאתה. חיית ללא אינטרסים אישיים, בצניעות, בתמימות, ובהכרה עליונה שהחיים שלך נועדו קודם כול בשביל לתת לאחרים." לזכרו של ברק הוקמה קהילת מנחמים באינטרנט ובה גלריית תמונות, הספדים ומכתבי פרידה. כתובת האתר: http://www.evelnet.co.il/personal/p_eulogies.aspx?sid=5186. כתבה אודליה, בת דודתו: "ברקי שלי, לא עובר יום מבלי שאחשוב עליך. דמותך עולה לנגד עיניי ומציפה אותן. עיניך המדברות, הטובות, מביטות אליי. חיוכך המבויש, השובה – מציף את ליבי. אני כל כך מתגעגעת אליך – אדם מיוחד, אדם עם נתינה, אדם עם הערכה, אדם עם ערכים – ערכי משפחה, ערכים חברתיים וערכי מוסר, בן דוד אהוב עם יכולת להקשיב ולסלוח… כמה דואב הלב ובוכה: ברקי, חזור אליי… עצב הפרידה מילד אהוב שחייו נקטעו באיבם. כאב חד על אובדנם של שנים רבות שהיית צריך לחיות. דמעות על שלא מיצית את חייך, תוגה על שלא תהיה עוד לצידנו ולא תאיר מהילתך החזקה עלינו. יהי זכרך ברוך, לעולם תהיה בליבי."