בן רבקה ומרדכי, נולד ביום כ"ד באדר תש"ך (22.3.1960) בבית דגן. כשהיה רוני כבן 3 שנים, עקרה משפחתו מבית דגן והתיישבה בחולון. רוני סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "כצנלסון" בעיר, ובשנה השמינית ללימודים היסודיים מונה מטעם בית-הספר לשמש כבודק נוכחות המורים בכיתותיהם. בעלון בית-הספר באותה שנה נכתב עליו "על דעת בית-הספר, המורים וכל צוות העובדים נבחר השנה התלמיד רוני מוסקל כראוי לציון לשבח על התנהגות יוצאת מן הכלל בלא רבב ומסירתו לתפקיד שהוטל עליו". בהיותו אחראי שלא יחסר אף מורה בכיתה, היה הוא הראשון שקידם את פני המנהל והמורים בחיוך ובברכת "בוקר טוב" כשמחברתו בידו (לרישום נוכחות מורים). אם נעדרה אחת המורות, היה רוני מודיע לממלאת המקום או לתלמידים לאן עליהם להיכנס. לאחר סיום לימודיו היסודיים, עבר רוני לבית-הספר המקצועי "הולץ" בתל-אביב, ולמד בו מכונאות מטוסי סילון במשך שנתיים, יחד עם לימודים תיכוניים רגילים. לאחר מכן, הוא החליט להשלים את בחינות הבגרות בבית-הספר התיכון האקסטרני "גימנסיה גורדון", ובו סיים את לימודיו התיכוניים. כתב עליו מנהל בית-הספר: "… רוני לא היה תלמיד מבריק ואף לא תלמיד חרוץ, אך הוא היה הרבה יותר מכך. הוא היה גבר. הוא היה אדם, הוא היה חבר טוב, נאמן ומסור, הוא היה איש שיחה, מקובל על חבריו בכיתה ומתנדב לכל עשייה בכיתה. צריך לארגן מחנה עבודה לבוגרי י"ב – רוני דואג, רוני מארגן את המכונית. רוצים לצאת ליום בילוי בחרמון – רוני אוסף כסף מן התלמידים ודואג לכל שאר הפרטים. הוא היה בחור שניתן לסמוך עליו בכול; מלתו – מלה, הבטחתו – מקוימת. לאחר תקופת הכרות קצרה ניסיתי לתהות על קנקנו ולברר מה הביא בחור כמוהו לבית-ספר תיכון אקסטרני, בעוד שברור היה לי שהוא יכול היה לסיים בית-ספר תיכון עיוני או מקצועי בלא כל קושי. תשובתו כל כך אפיינה אותו, את השקפת עולמו, את דרך חייו. רק בלימודים אצלנו אמר – יכול היה להקדיש את מירב זמנו לתנועה. זו היתה מילת המפתח -התנועה, החבר'ה, ההגשמה. ולכן גם מותו אופיני לדרך חייו – בתנועה, בין החבר'ה בעת ההגשמה. הוא הגשים בחייו את המושג של ארץ-ישראל היפה, את ארץ-ישראל עליה חלמנו ושלמענה לחמנו, את ארץ-ישראל שלאורה חונכנו". רוני היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא החל בה כחניך ובמרוצת השנים הצטרף לצוות ההדרכה. במשך שנה וחצי הוא הדריך, ואחר-כך היה רכז שכבת כיתות ח', ומילא תפקיד זה בהצלחה מרובה. חניכיו היו קשורים אליו קשר נפשי עמוק. רבים מהם המשיכו לשמור על קשר זה גם לאחר תום תקופת החניכות. הם ראו בו אח בוגר, ובמכתבים שכתבו למשפחה עליו הם מספרים: "…לא נשכח את כל מה שעשית למעננו. עמלך הרב נשא פרי. אולם אתה אינך יכול לראותו. תמיד השקעת את כל מה שהיה בך, אליך היה אפשר לבוא ולספר הכול, לשפוך את כל הלב. היית מדריך למופת. ספגנו ממך הרבה. אנו מבטיחים שלא נשכח…" "…לפעמים אני נזכר איך הייתי משתולל איתו, איך היה מרים אותי ומשחק איתי כאילו הייתי צעצוע בשבילו, והלב נצבט. כן הלב לא מסכים להאמין. הוא היה כמו מדריך מבוגר, כמו אבא…". "…רוני היה איש טוב ופשוט, מיוחד בפשטותו ובטוב לבו. רוני היה מדריך מעולה מדריך שאכפת לו רוני היה חבר – חבר אהוב…" רוני גויס לצה"ל בינואר 1979, והתנדב לשרת בנח"ל. הוא יצא לשל"ת מוקדם יחד עם חברי קבוצתו, וייעדם הסופי היה יישוב הגליל. לאחר השל"ת, הוא עבר טירונות והיה לרובאי לוחם. סמוך למועד עליית קבוצתו על הקרקע, ביום כ"א בתמוז תשל"ט (16.7.1979) נפל רוני בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "…רוני שירת ביחידתנו זמן קצר, אך בפרק זמן זה בלט ברצונו לתרום לכלל, לעשות ולהצליח. רוני עם חבריו היטו שכם למשימה, המגלמת בתוכה את משמעות הציונות בימינו, והיא יישוב הגליל…". בסניף תנועת "הנוער העובד והלומד", שבו הדריך רוני, הוקמה לזכרו פינת זיכרון. בבית-הספר היסודי, שבו למד, הוקם חדר זיכרון לתלמידי בית-הספר שנפלו ורוני ביניהם. כמו כן, ריכזה המשפחה אוסף של מכתבי חברים, מחנכים וחניכים המספרים על דמותו ועל דרכו של רוני.
