מוסקוביץ, משה-צבי

בן יקותיאל-יהודה וחנה. נולד ביום י"ד במרחשון תשי"א (25.10.1950) בבוקרשט שברומניה. כבן שלושה חודשים היה משה-צבי כאשר עלו הוריו לארץ. הוא למד בתלמוד תורה "תורת-אמת", בישיבות סטמר ובישיבת ויז'ניץ ("יחל ישראל") בחיפה ובבית-הספר התיכון "ישיבת צפת". מילדותו הצטיין משה-צבי בכושר תפיסתו ועורר התפעלות אצל הוריו ומכריו. בן 12 בלבד היה כאשר נבחן בעשרות דפי גמרא בעל-פה. כאשר היה תלמיד בישיבה התיכונית נחשב אחד התלמידים הבולטים והאהובים ביותר. סוגיות הגמרא, הטעונות מחשבה מעמיקה, מסודרת ומדוייקת, קסמו לו. כאשר חש בצורך להרחיב את אופקיו עבר ללמוד גם באוניברסיטת ערב בחיפה ולמד שנתיים – סטטיסטיקה וכלכלה. כן למד גם בישיבת "הכותל" בירושלים. הוא היה טוב לב והקפיד במצוות שבין אדם לחברו. מעולם לא רב עם חבר וחילק כל מה שהיה לו עם ידידיו. מידה גדולה ויקרת ערך של אהבת ישראל רכש, ללא כל צל של ספק, מאבות אבותיו, שהיו דוגמא קלאסית לאהבת ישראל. היו תקופות שהאמין בכמה אמיתות, אבל בכל אמת היה קיצוני באמונתו ולא סטה ממנה. כל מאבקיו ומעשיו היו שלבים בדרך לגילוי האמת. כישרון מיוחד נתגלה בו לציור, לפיסול לצורפות אמנותית ולריקוע נחושת. את תורת האמנות (בייחוד צורפות אמנותית) רכש בחיפה מפי אמן אחד (י"פ). הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר גיוסו וכניסתו למסגרת חברתית של צה"ל, בשעה שנשא בנטל האימונים הקשה ובמאמץ הפיסי המפרך, החלו לנקר בנפשו ספיקות והרהורים לבדיקת דרכו בחיים. הוא גילה את האמת שבבחירת דרכו. מכתביו האחרונים להוריו היה חדורי אמונה ומבין השורות עלתה שירת מאמין שמצא את דרכו בחיים ובאמונה. ביום י"א בתשרי תשל"ב (30.9.1971), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הוריו הציבו לזכרו דלתות נחושת אמנותיות בכניסה לבית-המדרש המרכזי ברחוב הרצל בחיפה. העבודה האמנותית נעשתה על-ידי אביו של משה-צבי.