מונק, עופר
בן אורי ומלכה, חברי קיבוץ החותרים. נולד ביום י"ב בכסלו תש"ז (5.12.1946) בחיפה. בקיבוץ סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים ולאחר-מכן למד במוסך למכונות. אהב לעסוק תמיד בכל מיני אמצאות קטנות בשטח החשמל ובמכניקה. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". גויס לצה"ל בנובמבר 1965. שירת בפיקוד נח"ל ונשלח לקורס חבלה ולאחר-מכן הדריך במקצוע זה. בעל תכונות אצילות היה ופקודיו אהבוהו על כך. גם על חוש- ההומור שלו אהבו אותו שכן ניטעו על ידיו אומץ ובטחון בלבם. תמיד היה משען להוריו ונכון היה לתת יד לחבריו וכל מעשיו אלה נעשו בשקט ובענוה. התייחס ברצינות לתפקידו ומילא אותו בנאמנות גם באימונים וגם בקרב. נמצא בשירות סדיר בפרוץ מלחמת ששת הימים. תקפידה של היחידה היה לכבוש את מוצבי אום-כתף, אחד המוצבים החזקים ביותר בכל חצי-האי. והוא חולש על דרך ניצנה-אל- עריש בכיוון התעלה. היחידה התקדמה דרך החולות ועלתה על המוצב מן האגף כדי להפתיע וכדי שלא להיות באש-החזית שלו, עם חיסול העמדה, בערך ב-2.00 בלילה, קיבלה היחידה משימה נוספת ועופר נשלח להחזיר מפתח העמדה את הלהביור שהוא הפעיל שם קודם-לכן ובו הצליח לשתק את העמדה ועל-ידי-כך נתאפשר סיום טיהורו של המוצב כולו. אך בהגיעו לשם פגע בו כדור של חייל מצרי פצוע מתוך בונקר וכך מצא את מותו; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הוא שימש בתפקיד סמל חבלה ומפקד פלוגת-החבלה אמר עליו: "מימי לא נפגשתי עם נער וחייל כה מסור כמוהו". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ החותרים. במלאת "שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו עלון לזכרו ובמלאת שנה לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו ולזכר חברו יואב חרובי. ב"נח"ל נגב במערכה" מובא תיאור על שלושה אנשי חבלה שהתנדבו לחסל עמדת-מקלע – ואחד מהם היה עופר. בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים" הועלה זכרו. בספר "נח"ל נגב במערכה" הוקדשו לו כמה עמודים.
