מונטר, בנימין

בן ברוך. נולד בשנת תרנ"ח (1894) בלודז' שבפולין למשפחה שומרת-מצוות. בעודו נער למד מאביו את מלאכת השענות והתכשיטים ועזר לו בחנות הגדולה. לאחר העבודה היה בא לבית מדרש ולומד דף גמרא בכל ערב. הוא השיג גם ספרי חול בעברית וביידיש וקרא בהם בהתמדה. כשהקימה קבוצת נוער באזורו סניף של "צעירי ציון" הצטרף בנימין אליהם. היה גם מבאי מועדון "חובבי שפת עבר", ביקר בהצגות ושמע הרצאות וכבעל קול ערב הרבה לשיר בעברית וביידיש. כעדות חבר-נעורים, "בעל מזג טוב היה, חבר מסור מאוד. באחד מטיולינו הייתי עד לאומץ לבו. פגשנו בחבורת אנשים, שרדפו אחרי אדם פרוע אחד אשר נופף סכין בידו ואיים בו על כל הקרב אליו. מייד זינק בנימין ותפסו ביד המחזיקה בסכין. אני תפסתיו ביד השנייה. . . 'תרגיל טוב לקראת ארץ- ישראל', אמר בנימין בהנאה". ב-1913 יצאו בנימין וחברו בדרכם לארץ-ישראל. הם הפליגו לארץ מנמל טרייסטה באנייה "הלואן". בדרך חלה בנימין ומחלתו נמשכה שנה שלמה גם בארץ ומנעה ממנו יציאה לעבודה. ואז שלחו לו הוריו מכשירי שענות והוא התחיל לעסוק במלאכה זו בתל אביב וביפו. הוא סירב להיענות להפצרת הוריו לחזור אליהם, ולו רק לשם הבראה, באמרו: "ארץ ישראל היא מקום הבראה לכל עמנו ואף אני אבריא כאן". בתל אביב הקדיש בנימין חלק גדול מזמנו לעבודה במפלגת "הפועל הצעיר". לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה והשלטונות התורכיים התחילו לרדוף את הנתינים הזרים ביפו ובתל אביב עבר לפתח תקווה ושם יסד את קבוצת "עמל". הוא עצמו התחיל לעבוד בטוריה בפרדסים והיה לאחד הפועלים הטובים במושבה. כשהחל הגיוס לצבא התורכי התפזרה קבוצת "עמל" ובנימין עבד בחטיבת עצים לצבא. אחר כך עבר לעבודה בחולדה, לשמור בבאר יעקב ובכרמי רחובות, וב-1916 בא לישוב המרוחק רוחמה שבו גם עבד וגם שמר. בזמן המאסרים הגדולים שערכו השלטונות התורכיים בארץ נאסר עם חברי רוחמה והועבר לירושלים שבה עבד תקופת-מה ואחר כך הצטרף לקבוצה חקלאית במטולה שבגליל העליון. עם החמרת מצבם הבטחוני של ישובי הצפון בשנת 1920 עבר משם לתל-חי. בהתקפה הגדולה על חצר תל-חי ביום י"א באדר תר"ף (1.3.1920) נהרג מפצצה שנזרקה לתוך החדר שנמצא בו. שמו הונצח בספר תל-חי, "ילקוט" וב"ספר העלייה השנייה".