מולוקנדוב, עמנואל

בן פנחס וניקאדם. נולד ביום א' באדר תשט"ז (13.2.1956) בטאג'יקסטאן שבברית-המועצות. עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1973. הוא למד בבית-הספר היסודי שבעיר-מגוריו, דושנבה, אחרי- כן למד שנה אחת בבית-ספר תיכון והמשיך, שנה נוספת, ללמוד בלימודי-ערב. בשעות היום עבד במפעל גדול לנעליים. עם עלייתו ארצה השתקע, עם בני-משפחתו, בנתניה והשתלב בתעשיית היהלומים. עד לגיוסו לצה"ל עבד עמנואל כמלטש-יהלומים במפעלים בנתניה ובתל-אביב. עמנואל היה חובב-ספורט והצטיין בהתעמלות ובהרמת-משקולות. הוא התמיד והתאמן שנים במכוני-כוח מיוחדים לפיתוח הכושר- הגופני, ואם גם לא לצורך של תחרויות. בחור עליז ואופטימי, שאהב להאזין לשירים ותקליטים, לשיר בחברה, לטייל ולרקוד. הוא היה אדם חברותי- מאוד ואהב לעזור לזולת. ככל בני-עדתו, שמר על קשר הדוק עם בני משפחתו הענפה ובני העדה כולה ועמד לשאת לאישה נערה מבנות העדה. בן מסור להוריו, נאמן וממושמע. הו דאג להוריו ולשאר בני-משפחתו ואף עזר רבות לפרנסת המשפחה לפני גיוסו לצה"ל. עמנואל גויס לצה"ל בנובמבר 1975. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים שונים הוצב לשרת באזור שכם, כמחסנאי-פקיד. עמנואל היה חייל טוב ומסור לתפקידו, שטיפל באחריות רבה בכל הציוד שהופקד לשמור עליו; עם-זאת, השתדל לקחת חלק בפעילות החברתית ביחידה ומצא בה חברים רבים, למרות שהיה חדש, יחסית, בארץ וטרם הסתגל לארצו החדשה, לשפתה ולמנהגיה. ביום כ"ו באב תשל"ו (22.8.1976) נפל בעת שירותו באזור שכם. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנתניה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "עמנואל היה חייל טוב, אשר תמיד ביצע את המוטל עליו במסירות ומתוך רצון לעזור לזולת ולסייע לחבריו"