מוכתר, אהרון

בן ג'ורג'יה ומשה. נולד בשנת 1926 בבגדד, בירת עירק. בהיותו בן 9 נתייתם מאמו ותשע שנים מאוחר יותר נפטר גם אביו. אהרון למד בבית-הספר היסודי "מנשה צאלח" וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכוני "מימוניה" על-שם הרמב"ם – שניהם בבגדד. יחד עם אחיו יצחק עבד בגיהוץ בגדים כדי לסייע בפרנסת המשפחה הענפה. אהרון היה עלם גבה קומה וחסון, רחב כתפיים ואדום שיער. היה חבר בתנועת העבודה וההגנה הציונית בבגדד. התנועה היתה אסורה ובלתי ליגאלית בעירק של אותם ימים. בשנת 1941 ניצל בנס מפוגרום שנערך ביהודי בגדד. בשנת 1943 נתקבל לתנועת "החלוץ" ובשנת 1945 עלה, עם קבוצת חברים מהתנועה, דרך אירן באורח לא-ליגאלי לארץ-ישראל. עם עלותו הצטרף לקיבוץ עין-חרוד, ונתקבל כחבר בארגון ה"הגנה". מאוחר יותר עזב את הקיבוץ, הצטרף לארגון "נבטים" שישב בשומרון והיה אמור לקבוע את מקומו הקבוע בנגב. עם העליה על הקרקע נתגלה כחבר מסור לעבודה שידע לשאת בעול העניינים במשק. אהרון אהב את הנגב וחלם את חלום תחייתו ושגשוגו. הוא ראה בהשתרשות בנגב את חלום חייו וכאשר התעוררו פקפוקים בקרב חבריו שרצו לעזוב – היה בין אלה שתבעו בכל תוקף להישאר במקום. לבסוף הצטרף עם כמה חברים לקיבוץ בית-אשל. הוא האמין באדם ובאפשרות קיום יחסי שכנות טובה עם הערבים שמסביב ואמונתו זו היתה לו לרועץ. ביום ג' באלול תש"ז יצא אהרון מבית אחותו בירושלים לשוב לקיבוצו בית-אשל. משהגיע לבאר-שבע המשיך את דרכו בטנדר השייך לחברת "סולל בונה". בהגיע הטנדר לכביש בארות יצחק חלף על פני אוטובוס ערבי שנסע לכיוון עזה. אהרון החליט להמשיך את דרכו באוטובוס ולא שעה לאזהרות הנהג מפני הנסיעה באוטובוס ערבי. כאשר נכנס לאוטובוס הבין מדברי הנוסעים שהם זוממים להורגו. תוך כדי נסיעה הצליח לפתוח את הדלת ולזנק החוצה, אולם רודפיו השיגוהו ודקרוהו בכל חלקי גופו. אהרון נפצע קשה ונשאר מוטל בשדה. חיילים בריטיים מצאוהו והעבירו אותו לבית-חולים בעזה ומשם הועבר לבית-חולים "הירקון" בתל-אביב. לאחר יומיים של יסורים, ביום ה' באלול תש"ז (21.8.1947), מת מפצעיו והובא למנוחת עולמים בחלקת הקדושים שבבית-הקברות בנחלת-יצחק. השאיר שלושה אחים ושש אחיות. פרטים על הרצח האכזרי הופיעו בעתוני התקופה. קווים לדמותו ולזכרו נתפרסמו בעלון קיבוץ בית-אשל, ב"תלמים", בטאון ארגון המושבים ובספר "מורדים בישימון".