מוזס, נוח

בן עדינה ויצחק-חיים, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ו (2.10.1925) בחיפה ורכש את השכלתו בבית-הספר הריאלי. בגיל רך הצטרף לתנועת "הצופים" והיה בה מדריך. עם חבריו לתנועה הירבה לצאת למחנות ולטיולים והיה כותב שירים על חוויותיו בתקופת- נעורים זו. בהיותו בן 17 סיים קורס מ"כים ב"הגנה" והועמד בראש החג"ם של בית-הספר הריאלי. בשנת 1946 הוסמך כמפקד מחלקה, השתתף בקורסים גבוהים ובפעולות ה"הגנה". רעיון חייו היה להכשיר הכשרה גופנית את הנוער העברי ולעשותו מסוגל להחזיק בנשק. עם סיום לימודיו בשנת 1947 נסע לאנגליה להשתלם בבית-ספר גבוה לחינוך גופני. בשעות הפנאי הורה עברית לנוער היהודי בגלזגו והיה מרצה שם על ארץ-ישראל. בפרוץ מלחמת-העצמאות הריץ מכתבים לארץ, בהביעו את רצונו לחזור מיד וללכת לחזית. בשומעו על נפילת מחלקת ה"ל"ה", שחשה לעזרת גוש עציון, כתב לאביו: "מוכן אני לקחת את מקומו של כל אחד מהם". בסוף מרס 1948 פקעה סבלנותו ולא רצה לחכות עוד לצו המוסדות. ביום 11.4.1948 חזר ארצה בטיסה. בבואו תבע לשחררו מכל הדרכה ולשתפו בחזית: "לא אוכל עתה לשבת בחיבוק ידיים. מקומי כיום בין מדריכי וחניכי, בטוב וברע". נוח התגייס לחטיבת "כרמלי", לחם ברמת יוחנן ונפל שם בקרבות עם הדרוזים ביום ז' בניסן תש"ח (16.4.1948), חמישה ימים לאחר שובו לארץ. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.