מוזס (בסטקר), סימון
סימון, בן רחל ומוזס, נולד ביום כ"ט בשבט תש"ג 4.2.1943)) בבומביי שבהודו וסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בבומביי. כל רגע של פנאי הקדיש לעיסוקים טכניים ובעודו ילד גמלה בלבו החלטה שיעסוק במקצוע טכני כלשהו. ואכן, כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בחר בלימודים טכניים, למרות שהוריו ניסו לשכנעו שישלים את לימודיו העיוניים. סימון למד חשמלאות רכב ותוך זמן קצר להפליא נעשה מומחה בשטחו ועשה חיל בעבודתו. רעיון העלייה ארצה עלה בלבו של סימון כאשר רבים מיהודי הודו החלו לעלות. סימון החליט לעלות ולהגשים בארץ ייעוד חלוצי, שעליו חלם זמן רב. המשפחה שנתנה לו חינוך ציוני התנגדה לעלייתו, והיותו בן בכור להוריו הוסיף קושי על קשייו. אולם דבר לא הזיזו מהחלטתו ובשנת 1965 עלה ארצה לבדו. מיד עם בואו דרש להישלח לאזור פיתוח וביקש קודם כל ללמוד את השפה העברית על בוריה. הוא נשלח על-ידי משרד הקליטה לדימונה ושם השקיע את כל מרצו ברכישת מקצוע בתחום הטכסטיל. הוא התקבל לעבודה במפעל הטכסטיל בדימונה כמפעיל מכונה ועד מהרה רכש ידע רב והגיע לידי שליטה מוחלטת בהפעלת כל סוגי המכונות במפעל. סימון גויס לצה"ל בסוף דצמבר 1967 והוצב לחיל התותחנים. אחרי שעבר את מסלול האימון הבסיסי השתלם בקורס לרגמים והוצב ביחידת מרגמות. בסוף מרס 1968 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים. אותו זמן היו כל מעייניו נתונים לקבלת בני משפחתו שעמדה לעלות ארצה מהודו ולהצטרף אליו. כשבאה המשפחה עבר סימון להתגורר באשדוד וללא כל קושי נקלט כעובד מומחה במפעל חברת "אקרילן". סימון היה קורא נלהב, אהב מוסיקה וטיולים והיה הרוח החיה בקרב ידידיו. כשהתגורר בדימונה, שבה נמצא ריכוז גדול של עולים מהודו, הגה רעיון להעלות הצגה הודית על קרשי הבמה. מיד החל לעשות בהתמדה ובמרץ את כל הדרוש להעלות את ההצגה ולא חסך טרחה והוצאות עד שהגיע הערב המאושר. האולם היה מלא מפה לפה, וההצגה זכתה בהצלחה גדולה. לשאלות מכרים על רווחיו או הפסדיו בהצגה, ענה שאין זה עסק אלא תחביב ושום מאמץ או הוצאה אינם גדולים לגביו. תושבי דימונה לא ישכחו את סימון ואת מבצעו המרהיב. בחברת "אקרילן" באשדוד היה סימון פעיל בענייני העובדים, וועד העובדים פנה אליו לא אחת וביקש את עזרתו הנאמנה והמסורה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס סימון ונשלח לחזית סיני, שם השתתף בקרבות נגד המצרים. באחד הקרבות באזור טסה, ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתבו אל המשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: …"סימון ז"ל שירת ביחידת תותחנים והיה חייל מסור ובעל יזמה אישית. מפקדיו וחבריו העריכוהו מאוד כחבר וכחייל. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם. מי יתן ולא תדעו דאבה עוד".
