מוהר, ישעיהו

בן חיה ומאיר, נולד ביום ב' בניסן תרע"ה (17.3.1915) בעיר קרלסבד, צ'כוסלובקיה (באותם ימים אוסטריה). למד בבית-ספר תיכון בברלין וכן השתלם בביתו בספרות ונעשה בקי בה ביותר בין 1200 תלמידי בית-ספרו. כן קנה לו בקיאות מקיפה עוד יותר במוסיקה. השמיעה האבסולוטית שחונן בה וחוש-זיכרון מפליא עמדו לו בשנות ההשתלמות ברומא, לשם יצא בעוד מועד עם החרפת המצב בגרמניה הנאצית. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נעצר באנגליה כפליט וכנתין זר, נשלח לאוסטרליה. האונייה טורפדה ובנס הגיעו הנוסעים למחוז-חפצם. בשנת 1942 הורשה לעלות לארץ, בה נפגש עם הוריו, שהתיישבו בה ערב המלחמה, והתחיל לעבוד כפקיד בשירות השידור בירושלים. כעשרים אלף תקליטים עמדו לרשותו והוא ידע את כולם. התנדב לצבא הבריטי, הוצב בבריגדה היהודית והשתתף במסעה באיטליה. את שירותו שם ניצל גם לשם השתלמות במוסיקה. אחרי שחרורו חזר לירושלים ולתפקידו כממונה על התקליטיה בשירות השידור. מנעוריו חונך למוסר וליופי ונתגלתה בו אהבת-אדם שורשית. מיודעיו מספרים על יחסו לחבר שנפצע קשה ופרצופו הושחת כליל והוא דאג לו ונפגש איתו בקביעות. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות והמצור על ירושלים, התגייס לחי"ם והשתתף באופן קבוע בשמירת קטמון. היה קלע מומחה. מפני הרופאים והממונים עליו הסתיר את מצב בריאותו, שנתערער מחמת סבל ונדודים בעשר השנים האחרונות. "אם כל אחד יספר על חולשותיו, לא נגן על ירושלים" – אמר. הוא גם הביע את צערו על כך, שבשל עבודתו בשירות השידור הוא נאלץ להזדקק לשמירה על-ידי אחרים. מהקרב האחרון שלו, הקרב על בית הקונסול היווני, שהצטיין בו כקלע, הביא איתו פרח הביתה. בימי כיבוש המנזר בקטמון קיבל פקודה לצאת לשמירה על המקום והוא נשמע לפקודה על אף מיחוש-ראש נורא. מצבו החמיר בעמדה, שאי-אפשר היה לעזוב אותה בתנאי השעה, וכשחזר לבסוף הביתה, אפסו כוחותיו. לן לילה אחד בבית, ובבוקר אמר לצאת לעבודה אך נפל ומת ביום כ"ד בניסן תש"ח (3.5.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים. אביו, המשורר מאיר מוהר, הקדיש לזכרו ולזכר אחיו אברהם, שנפל ברוסיה במלחמה נגד הגרמנים, את ספר שיריו "עין בעין" (תש"ט). ביום כ"ה באלול תשי"א (26.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.