מוגזח, יצחק
בן מרים ושלום, נולד בשנת 1923 בעיר עדן ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1924. המשפחה התיישבה בשכונת שעריים ברחובות, ושם למד יצחק ב"תלמוד-תורה". בגיל רך נאלץ לעזוב את הלימודים בגלל מצבם הכלכלי הדחוק של הוריו והתחיל לעבוד כפועל בפרדס. בהיותו בן 13 הצטרף לתנועת "הנוער העובד", היה בה חבר פעיל והמשיך את לימודיו בשיעורי-ערב. בשנת 1942 התגייס כנוטר ושמר בשרונה ובווילהלמה. לאחר שנה של שמירה החליט להיות איכר במושב ויצא לבאר טוביה, כדי לעבור שם הכשרה חקלאית יסודית. בשנת 1944 התגייס לפלמ"ח ויצא לנגבה. משם עבר עם יחידתו לגבעת השלושה, ולכפר יהושע שבעמק והצטרף לקבוצת פלמ"ח שיצאה להיאחז ברמות נפתלי. ימים קשים של עבודה עברו עליו עם חבריו-לקבוצה, אך הוא, כחבריו, התקשר ביותר למקום ולנופו והיה מרוצה ממצבו. בתום מלחמת-העולם השנייה ושחרור חיילי הבריגדה היהודית הועברה הנקודה לרשות ארגון חיילים משוחררים וחלוציה נפרדו ממנה. מאוכזב כלשהו חזר יצחק לרחובות ובמשך עונה עבד בפרדסים כאורז. עם הקריאה הראשונה התייצב לשירות במלחמת-העצמאות, כאיש ה"רזרבה" של הפלמ"ח, ושירת בחטיבת "גבעתי". הוא שירת כמלווה שיירות, השתתף בקרבות ניצנים, גן יבנה, תל-א-ריש, בפעולות "נחשון" וסוכריר. בעת מבצע "מכבי" לפריצת הדרך לירושלים יצא, ב-12 במאי 1948, כוח מחטיבת "גבעתי" במספר משוריינים להעביר תחמושת לכוחות "הראל" בגיזרה המזרחית. הכוח נתקל בשריוניות בריטיות ליד דיר-איוב וספג נפגעים. כוח תגבורת נשלח לעזרתו ולאחר שנסוגו תפסו הכוחות את מחנה העצורים בלטרון, תוך כוונה להשתמש בו כבסיס לכיבוש לטרון. למחרת בבוקר ספג הכוח הפגזה כבדה של תותחי "צבא ההצלה" של קאוקג'י שהוצבו בלטרון. לכוח היו נפגעים והוא נאלץ לסגת. בקרב זה נפל יצחק, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). תוך כדי נסיגה ניתנה פקודה ליצחק ולכמה מחבריו לגרור אחורה תותח יקר שאסור היה להשאירו בשדה הקרב ובביצוע משימה נועזת זו פגע בו פגז והרגו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.
