מדמוני, זכריה-גיא

בן רבקה ומאיר. נולד ביום ג' באדר א' תשל"ח (10.2.1978) בראשון לציון. זכי, כפי שכינו אותו במשפחתו, היה הבן הבכור ואחריו נולדו יניב ומורן. זכי החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "אורנים", המשיך בחטיבת הביניים "זלמן ארן" וסיים בגימנסיה "גן נחום", במגמת מחשבים ומכניקה עדינה. חובב ספורט היה ומגיל חמש עשרה היה לשוער של קבוצת הכדוריד במכבי ראשון לציון איתה גם יצא למסע משחקים באירופה. כנער, השתתף בחוג ג'ודו ואף זכה באחת התחרויות במדליית זהב. בהיותו בן שש עשרה התנדב למשמר האזרחי, והתמנה למפקד הנוער המתנדב. זכי שמר תמיד על הופעה חיצונית נאה ומסודרת, והקפיד לסרק את שערו היפה כך שכל שערה תעמוד במקומה. עוד כנער צעיר עבד במשלוח פרחים או כעוזר בהיפר, כדי לחסוך לעצמו כסף. בשעותיו הפנויות אהב להאזין למוסיקה מזרחית, במיוחד לזמר האהוב עליו, ציון גולן. אביו של זכי משרת בצבא הקבע, וזכי אהב לבלות בחברתו ואף לבקרו בבסיס בו שירת. בסוף יולי 1996 גויס זכי גיא לצה"ל והוצב לחטיבת הצנחנים. חבריו בצבא הכירו אותו בשם גיא. הוא היה חייל שקט ומופנם, עבר קורס צניחה והיה גאה בדרכו כצנחן ובכומתה האדומה. גיא היה בעל אישיות מיוחדת. האמונה באל תפסה מקום מרכזי בחייו ובזכותה ראה את הצד החיובי בכל דבר. את תורנויות השמירה שלו ארגן כך שיוכל להגיע לתפילות, והשתדל להגיע לתפילה בבית הכנסת שבגבעת החרסינה, באיזור חברון. ביום כ"ב בניסן תשנ"ז (28.4.1997), בשעה שהלך סמוך לשפת הכביש, בדרכו חזרה מבית הכנסת שבגבעת החרסינה, נהרג זכי מפגיעת אוטובוס אזרחי. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן תשע עשרה היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. בעת שעשה את דרכו האחרונה מבית הכנסת, זמזם לעצמו את השיר של רבי נחמן מברסלב: "לכל אדם ואדם יש ניגון משלו", ומשפט זה נחרט על מצבתו. זכרו הונצח בתרומת ספרייה תורנית לבית הכנסת "אור מציון" בראשון לציון, ובתרומת שעון-קיר ענק לבית הכנסת בצריפין. זכרו הונצח גם בבית הכנסת הגדול בראשון לציון, בו נהג להתפלל עם סבו מצד אמו, דוד, בכל חופשה מן הצבא. הנצחה זו כוללת כיסוי לספרי תורה בשעת תפילה לחגים וביום חול, וסידורי תפילה שתרם מתפלל שהכירו מבית הכנסת.