מדמוני, אליהו

בן רבקה ויעיש. אליהו נולד בג' בניסן תרצ"ח (4.4.1938) בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי 'ניר עציון' בירושלים והיה תלמיד רציני ושקדן. בשנת 1956 התגייס אליהו לשירות החובה בצה"ל והתנדב לצנחנים, שם עבר את כל מסלול ההכשרה ללוחמה, וגם השתתף בקורס מפקדי כיתות ובקורס מדריכי צניחה. במבצע קדש השתתף עם פלוגתו בקרבות המיתלה. במחצית מאי 1958, לאחר שסיים את שירות החובה בצה"ל, התנדב אליהו לשירות קבע במשמר הגבול. אליהו היה מפקד כיתה והוצב לשרת בגזרת בית שאן. הייתה זו גזרה "חמה" מאוד, והתקריות שם היו דבר שבשגרה. בין יתר תפקידיו עסק אליהו באבטחת התושבים אשר יצאו לעבוד בשטחים הנושקים לגבול הירדני. כבר בתחילת שירותו במשמר הגבול התבלט אליהו כבעל כושר פיקוד מעולה, ובעקבות כך נשלח לקורס מ"מים, וסיימו בהצלחה. הוענקה לאליהו דרגת קצונה והוא נתמנה כמפקד חבל. בתפקיד זה היה אחראי על אבטחת כמה יישובים ובעיקר אחראי על אבטחת גני הילדים באותם יישובים. תקופה קצרה לאחר כניסתו לתפקיד הצליח ליצור קשר הדוק עם מרבית התושבים. הם ראו בו הכתובת לפתרון רוב בעיותיהם. מפקדיו של אליהו העריכוהו כקצין מעולה בעל תכונות מיוחדות ולב חם. פקודיו אהבוהו וחיפשו את קרבתו. במהלך שירותו נשא אליהו לאישה את מרסל ונולדו להם שני בנים: עמיחי וחנן. המשפחה העתיקה את מקום מגוריה לבית שאן, קרוב למקום שירותו של אליהו. הרעיה מרסל סיפרה כי אליהו היה איש משפחה למופת. בכל פעם שהגיע לחופשה נהג להביא עימו צרור מפרחי השדה. תחביביו היו רבים ומגוונים, כמו ירי באקדחים וצניחה חופשית, אבל בעיקר אהב אליהו את אמנות ניפוח הזכוכית. בביתו עמדו לרשותו כל הכלים והמכשירים, וברחבי הבית נותרו כמזכרות כלי זכוכית שיצר. בכ"ז בתמוז תשכ"ד (7.7.1964), בעת שעסק באבטחת עובדים בשדות הנושקים לגבול הירדני, נורתה לעבר צוות האבטחה אש מעבר לגבול. אליהו נפגע ונהרג במקום. מפקח משנה אליהו נפל בעת מילוי תפקידו. בן עשרים ושש היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אישה ושני בנים. לאחר נפילתו של אליהו ולאות הערכה לפועלו, נקרא גן הילדים במושב ירדנה על שמו.