בן זהבה ואליהו. נולד בתל אביב, ביום ו' בסיוון תשל"ד (27.5.1974), חג השבועות, אח לארז ויוסי. רמי נשא את שם סבו, אבי אמו, רחמים, שהתכבד להיות סנדקו ונפטר בסמוך ליום הולדתו הראשון של רמי. כשמלאו לרמי שנתיים נולד אחיו הצעיר, אייל, בו מצא רמי שותף פעיל למשחקים, לחוויות, ללימודים, לסודות ולפעילות בכלל. השניים עברו יחדיו את כל חוויות הילדות והבגרות. רמי היה ילד בעל קסם אישי, יפה תואר, שקט, חכם וטוב לב וגם ביישן, צנוע, עדין, מנומס, רחמן, חם, אוהב ונאהב, נדיב, חברותי, מסודר, מכבד ומכובד, במילים אחרות, כליל השלמות, התגלמות של מלאך, אציל נפש. כך סגדו לו הוריו, דודיו, חבריו וכל מכיריו. רמי למד בבית-הספר היסודי "רוקח", בחטיבת הביניים "עירוני ט'" ובבית-הספר התיכון המקצועי "שבח" וסיים לימודיו במגמת מכונאות רכב. לרמי היו כישורים טכניים גבוהים, סקרנות והבנה לפתרון בעיות מכניות מורכבות. היה מוקף תמיד בחברים רבים, ידידים וידידות, שאהבו לשהות בחברתו ובמחיצתו. בית המשפחה הקטן היה המרכז החברתי לכל אלה. רמי ניחן בכושר מנהיגות, שפע ביטחון ובו בזמן נהג בצניעות ובענווה. סגן-המנהלת בבית-ספר "שבח" ציין, כי רמי היה במרכז כל חבורה, מבדר, שומע ומקשיב, חבר אמיתי לכולם. מורתו סיפרה, שרמי היה פונה בשם תלמידים אחרים, בבקשה לפתור בעיות חברתיות ולימודיות. רמי היה נער יפה תואר שאהב את החיים, עצמאי, עליז ושמח, שהרבה לצאת ולבלות, להאזין למוסיקה, לשיר ולרקוד. "הפרח של החבורה", ביטא אחד מחבריו ו"היהלום שבכתר" כינה אותו דודו. הוריו מספרים: "בשעות הפנאי אהב רמי להחליק בסקיטבורד ולגלוש בגלשן גלים, אף בימי גשם וסערה. לתחביב זה סחף אחריו את חבריו, אך היום הגלשן נשאר מיותם. רמי אהב גם לרכוב על אופניים למרחקים ארוכים ואף השתתף בחוג לאגרוף תאילנדי". רמי היה בחור רגיש, קשור מאוד להוריו ולאחיו. ידע לקבל ולהשיב אהבה וחום. היה אח בוגר ותומך לאחיו הצעיר. בתום לימודיו, לפני גיוסו לצה"ל, נסע רמי לארצות הברית לבקר את אחיו ארז ויוסי, שלא פגש שלוש שנים. בתחילת חודש אוגוסט 1992, גויס רמי לשירות חובה בצה"ל ויצא למסלול הטירונות. בזכות כישוריו הטכניים הגבוהים נשלח לקורס מכונאי טנקים. הוא סיים אותו בהצטיינות, קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת בבסיס צה"ל בבקעה כמכונאי טנקים. בהמשך שירותו, הוצב רמי לשרת בבסיס ג'וליס ומשם הועבר לשרת בחר"פ כנהג אמבולנס. לדברי מפקדו, היה רמי חייל חיובי מאוד, נעים הליכות וחברותי, שעזר לחבריו בכל עת. ביום השביעי של פסח אושרה לרמי חופשה רגילה, בה תכנן לרדת עם חבריו לאילת. כשעשה דרכו ברגל, מהבסיס לביתו, נפגע רמי אנושות בתאונת דרכים. במשך יממה ניהל מלחמה קשה וחסרת סיכוי עם המוות, ולראשונה בחייו נכנע הבחור הצעיר והחזק. בליל כ"א בניסן תשנ"ד (1.4.1994), ביום שבת, השמיני של פסח, השיב רמי נשמתו לבורא. הוריו ובני משפחתו, חברים, מכרים, ידידים ושכנים, לא משו ממיטתו בשעותיו האחרונות. ברגע הקשה הזה, על אף המצב הנורא והטרגי בו היו שרויים, נאותו הוריו לתרום את איבריו לטובת חולים אחרים. בכוונתם היה לקיים את מצוות הפסוק "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", הם חשבו כי כך תהיה המשכיות לחייו של רמי כאשר חלק ממנו חי בקרב הנתרם. למחרת, ביום 2.4.1994, התקיימה ההלוויה. רמי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, במלאת לו עשרים שנה. רמי נולד בחג ונפטר בחג. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוריו הנציחו את זכרו בספר "רמי". במהלך איסוף החומר נמצאה במגירתו כתבה המזהירה מפני תאונות דרכים מחרידות, כתבה שנגעה ללבו ולכן שמר אותה בין חפציו האישיים. אגודת אד"י נטעה לזכרו ח"י עצים ביער אד"י באיזור מודיעין. מנהלת בית-הספר "שבח" כתבה, שבאותה שנה בה אמור היה רמי להגיע ולהשתתף ביום הזיכרון כבוגר בית-הספר, נחרת שמו על אנדרטת הזיכרון ותמונתו נוספה לתמונות החללים, בוגרי בית-הספר
