בנם הבכור של יוכבד ומנשה. נולד ביום כ"ח בכסלו תשמ"ד (4.12.1983) בבית החולים "קפלן" שברחובות. אח לז'קלין, עינב ויעקב. נקרא על שם דודו, ברוך ניסים, שנהרג בעת מילוי תפקידו ברצועת עזה בשנת 1983. את שנותיו הראשונות עשה ברוך בשכונת כפר גבירול שבמערב רחובות. כתינוק היה בכיין לא קטן, ולפיכך הוצמד לו כינוי החיבה הנשי – "ברכה"… ואולם ככל שגדל, הפך חיוכו הרחב של ברוך לסימן ההיכר שלו, והדביק את כל מי שהיה בסביבתו בצחוק ובשמחה. ברוך החל את לימודיו בבית הספר היסודי "בן צבי" שברחובות, והמשיכם בבית הספר של "נעמ"ת" – "בית פולה" שביפו. הוא היה תלמיד טוב וממושמע, וניכר ברגישותו הרבה ובחריצותו. חייו של ברוך היו רצופי אתגרים וקשיים, אך שמחת החיים שניחן בה לא עזבה אותו. היו לו חברים רבים שעמם אהב לשחק כדורגל, לצחוק ולבלות. אלה מספרים על טוב לבו, על נכונותו לכל אחד ובכל עת, על פתיחותו הרבה ועל הרגישות שגילה כלפי הזולת. ברוך היה בוגר מכפי גילו, ובהיותו הבן הבכור חש את האחריות הרבה המוטלת על כתפיו. הוא דאג לאחיו הצעירים כאב, תמך בהם, חינך אותם וליווה את גידולם. ברוך הותיר אחריו מזכרת יפה, בסרט "כיכר החלומות" בכיכובו של הזמר שלומי סרנגה, בו הוא מופיע כניצב. צילומי הסרט נערכו במסעדה בשכונת קריית משה שברחובות, ובאחד מימי הצילום שהה שם ברוך בדרך מקרה. דמותו נקלטה במצלמה, וכך היה לאחד ממשתתפי הסרט. ברוך התגייס לצה"ל ב-16.1.2002, לאחר שסיים קורס קדם-צבאי שהכשירו כנהג. בתום הטירונות הוצב בחיל המודיעין, ובתקופה הקצרה שבה הספיק לשרת התחבב מאוד על חיילי ומפקדי הבסיס. היו לברוך חלומות רבים, אך חייו נגדעו באחת ומשפחתו הכואבת נותרה מיותמת. ברוך נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ו בניסן תשס"ב (7.4.2002) בתאונת דרכים קטלנית שאירעה בכביש החוף, במחלף קיסריה. עמו נפלו שלושה מחבריו ליחידה – סמל-ראשון שחר דוד, סמל-ראשון גיא מירוז, וסמל יצחק (איציק) לוי. בתאונה נהרגו גם שני תיירים ועוד שלושה בני אדם נפצעו קשה. ברוך היה בן שמונה-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, שלוש אחיות – ז'קלין, עינב ושנהב, ושלושה אחים – יעקב, רחמים ואביב. על קברו ספד לו מפקד: "הגענו לכאן היום, המומים וכואבים, להיפרד מברוך, שנהרג בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו, והוא עוד לא בן תשע-עשרה. ברוך, הגעת ליחידה לפני חודש בלבד, לאחר קורס נהיגה קדם-צבאי וטירונות. שובצת ביחידה שכה רבים נכספים לה, וגילית מוטיבציה רבה להצליח בתפקיד. היית חייל ממושמע, נעים הליכות, צנוע ושקט, ובתקופה הקצרה שבה שירתת ביחידה, הוערכת על ידי מפקדיך, שהתרשמו מרצינותך ומנכונותך ללמוד ולהצליח בתפקידך החדש, ובמקביל רכשת חברים רבים. אך הלכת בטרם עת, בטרם בשל הפרי, בטרם זיכית אותנו ליהנות מטובך ומכישוריך. איך ננחם ומאין נתנחם על האובדן, האובדן שלך ושל שלושת חבריך, צעירים ויפים, דור העתיד של היחידה, הצבא והמדינה. מדי בוקר נהוג לומר בתפילה: 'מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם." מפקדיו וחבריו של ברוך הכינו לזכרו אלבום מיוחד ובו תמונות מתחנות חייו השונות, ודברים שנכתבו לזכרו. בפתח האלבום כתב מפקד היחידה, אלוף-משנה ד.: "משפחה יקרה, אין מילים לנחם, ודבר לא יעלים את האבל הכבד שאפף את חייכם ברגע אחד. דעו כי הרגע הקשה הזה חרוט בלב אנשי היחידה, מפקדים וחיילים כאחד, שכואבים את לכתם של יקירכם כאב אישי שלא מרפה. בחרנו להביע השתתפותנו הכנה בצערכם באמצעות אלבום זה, בו תמונות ומכתבי מפקדים וחברים מהיחידה. זכרו של ברוך יהיה נצור בליבנו לעד." כתב איציק, ממדור תחזוקה: "ברוך, על דפים קשה לתאר כאב, דמעות, אובדן. אבל בכדי להנציח ארבעה חברים, אני צריך להשתדל. לכל אחד סיפור, לכל אחד משפחה, חברים, אהבות, אכזבות, שמחה ועצב. זו הרגשה מאוד קשה כי כשהתמונות בטלוויזיה זה קשה, אבל כשזה קורה לך או לחברים שלך, אז כבר כל התמונה משתנה. כי כאן אני מכיר את האדם, את אישיותו, את מעלותיו וחסרונותיו. בדף זה אני צריך להיפרד לא מאחד, לא משניים, אלא מארבעה חברים, כמה קשה וכמה כואב לעשות כזה דבר. ברוך, מהמעט שהספקתי להכיר אותך, אהבתי אותך. החיוך המשגע והשמחה התמידית הלכו איתך לכל מקום, וזאת לא אשכח. האהבה האמיתית לכולם והרצון לעזור היו מתכונותיך החזקות. לא אשכח אותך לעולם, חבר." כתבה מיטל, מהשלישות: "את ברוך הספקתי להכיר מעט. הגענו ביחד ליחידה, נשארנו ביחד כשכולם יצאו לרגילה, העברנו את הזמן בצחוק, בחששות, ובהמון אהבה. הוא היה ילד מדהים ומצחיק, בעצם הכי מצחיק שפגשתי. אני זוכרת אותו, ואת החיוך שתמיד מרוח לו על הפנים. אין ספק – הוא חסר." גלית, קצינת התכנון שבבסיס המודיעין, נפרדה מברוך בשיר שכתבה: "ואז, / למראה פתק שכתב, / בהבזק זיכרון של פניו, / במבטו המחייך מתמונות, / כשמביטים בעיני ההורים הכבויות, / אתה לרגע עוצר, מקפיא זיכרון / מבין – לא ישובו לאחור מחוגי השעון / ודמעות עולות וחונקות בגרון / כי מתחוור לך, / ברגע, / גודל האסון." כתבה שירי, ממדור קשר: "והכול כאילו כלום, דבר לא השתנה. / קמים בבוקר, נוסעים באותה הסעה, / שותים את הקפה, קוראים את העיתון, / הלב נחמץ מעוד פיגוע או אסון. // מגיעים לבסיס וכאן הכול שונה, / פתאום הפנים של כולם אומרות את זה, / שהם לא כאן אבל הם פה יותר מתמיד, / והם עכשיו שם, לנצח – אין עתיד. // מסתכלת לשמים, מנסה למצוא את התשובה / דבר לא ישנה כאן את ההרגשה / דבר לא יסביר, דבר לא ינחם / ומחר שוב נקום בבוקר, מחר שוב אזכור אתכם." כתבה מורן: "ברוך… כשאני שומעת את השם ברוך, דמותך ניצבת מול עיניי. אני מחזירה את הזמן אחורה ונזכרת בחייל ביישן, חדש ומקסים, שרק התגייס לצה"ל. הספקתי להכיר אותך לשלושה שבועות בלבד. שלושה שבועות שהייתי מוכנה לתת בשבילם הכול כדי להחזיר אותך רק עוד פעם אחת. ממה שהספקתי להכיר וממה שסיפרת לי על עצמך היית בן אדם עם המון חלומות שאני בטוחה שהיו מתגשמים. אני זוכרת פעם אחת כשעשינו לילה יחד, ישבנו במועדון וראינו ערוץ 'בריזה'. הייתה שם התכנית של דידי הררי 'מלך השכונה', ושרו שם שיר של זוהר ארגוב, 'המלך', כמו שקראת לו, ואמרת לי: 'אני רוצה גם להופיע בתכנית הזאת עם השיר של זוהר.' כשדיברת על זה היה לך ניצוץ מבריק בעיניים. ברוך, משמיעים עכשיו שיר של זוהר ברדיו, 'אלינור', ואני רוצה להקדיש לך את השיר מכל הלב. השיר הזה מוקדש לך, חייל חלומות שכמוך. זוכרת אותך תמיד." ברוך הונצח במקומות שונים. שמו חקוק ב"גן הבנים" שבשכונת גבירול ובאנדרטה המוצבת בבית הספר "בן צבי" שברחובות. כן הונצח ביחידת המודיעין ששירת בה, ובאתר האינטרנט של חיל המודיעין
