מגן, דויד (דוידקה)

בן חוה ומיכאל, נולד ביום י"ח באייר תרפ"ה (12.5.1925) בחיפה. סיים את בית-הספר היסודי בקרית חיים והצטיין במיוחד בלימודי חברה ובציור. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה והפליא לחרוט בלינוליאום. כחניך תנועת "הנוער העובד" היה מעורכי עיתון הסניף בקרית חיים. בשנת-הלימודים השלישית (1942) הפסיק את לימודיו והתגייס לפלמ"ח בשנת-קיומו הראשונה. עבר את הארץ ברגל לאורכה ולרוחבה. בשנת 1945 ישב זמן-מה במאסר וחיפושים נערכו בבית- הוריו. בשנת 1946 השתחרר מהפלמ"ח, השתייך ל"רזרבה" (יחידת המילואים) החיפנית ועבד כמסגר. באותו זמן למד שרטוט וסיים קורס לריתוך בטכניון. עם פרוץ מלחמת-העצמאות חזר לשורות הפלמ"ח, ירד לנגב ומונה מפקד מחלקה ביחידת "חיות הנגב". דויד נפל ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948), בפשיטה נועזת על תותחי המצרים ליד בית חנון. הוא ביצע את המשימה בהצלחה, אך כדור פגע בו בתום הפעולה. במכתבו האחרון, יום לפני מותו, כתב להוריו מגבים: "מי יודע מתי אבוא לחופש. חושבני – עם הניצחון". נקבר בדורות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן. השאיר אחריו ציורים ותחריטים רבים המעידים על כשרונו האמנותי שהבטיח רבות. ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.