מגן-אהרן, הומיון (שלמה)

הומיון, בן אהרן ומרים, נולד בשנת תשי"ד (1954) בטהרן שבאירן ועלה ארצה בשנת 1970. הוא למד בבית-ספר יסודי בטהרן ולאחר עלייתו החל ללמוד בפנימייה של עליית-הנוער "הדסים" בנתניה. אחרי-כן המשיך ולמד שנה בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. הומיון היה דוגמא ומופת לנוער היהודי באירן, כאשר החליט לעזוב את בית הוריו ולעלות ארצה בגפו. למרות התקבל בזרועות פתוחות על-ידי בני משפחתו, התמודד בכוחות עצמו עם בעיות הקליטה הסבוכות, אך קשיי השפה היו לעתים בעוכריו. הוא היה עליז, חברותי ואוהב-חיים: אהב לרקוד, להאזין למוסיקה קלה ולפזמונים, להתבדח ולשעשע את חבריו. יחד עם זאת ניחן באחריות וברצינות לגבי לימודיו ועיסוקיו. הוא היה מסור ונאמן לקרוביו ולחבריו והגיש להם עזרה בלי לדרוש תמורה. הומיון גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", הוסמך כנהג טנק "סנטוריון". לפני מלחמת יום-הכיפורים ביקש הומיון לנסוע לבקר אצל משפחתו באיראן. הוא התגעגע אליהם מאוד וביקש חופשה מיוחדת ואמנם אושרה לו חופשה והוא התעתד לצאת לאירן לאחר החגים. לפתע פרצה המלחמה והוא התייצב ביחידתו, אף בלי להיפרד קודם לשלום מקרוביו. הוא השתתף בקרבות-הבלימה המרים ברמת הגולן וביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע בקרב-שריון בקרבת קוניטרה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "הוא היה אהוב על חבריו ועל מפקדיו. ביצע את המוטל עליו במסירות וביעילות רבה".