מאיר (מאירסון) ד”ר, יהונתן (‘ג’ון’)
בן בנו ופרידה ז"ל. נולד ביום ד' באדר תרפ"ז (6.2.1927) ביוהנסבורג שבדרום-אפריקה, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1960. את חינוכו קיבל ג'ון בדרום-אפריקה. למד בבית-הספר היסודי 'קינג אדוארד' ולאחר שהשלים את השכלתו העל-יסודית, למד רפואה באוניברסיטת ויטסווטרסרנד שביוהנסבורג. את משך הסטאז' עשה ברודזיה ואחרי-כן השתלם ברפואת-ילדים בלונדון, כשנה. עקב מחלתו של אביו חזר לדרום-אפריקה לפני תום ההתמחות והתחיל בבית-חולים, ואף עסק בפרקטיקה פרטית. בשנת 1955 נשא לאישה את הילרי ברודי וכשנה לאחר-מכן נולד בנם הראשון – מארק (אורון). בנו השני – רודני (רוני) נולד כעבור כשנה. בשנת 1960 עלתה המשפחה לישראל, ולאחר השתלמות של שלושה חודשים באולפן בפתח- תקוה השתקעה בסביון. ג'ון התחיל לעבוד בבית-החולים 'אסף-הרופא' ובבית-החולים 'בילינסון'. בשנת 1962 עבר למכון לרפואה משפטית והתמחה בפתולוגיה וברפואה משפטית. בשנת 1965 נולדה בתו – יעל, וכעבור 4 שנים, לאחר הפצרותיו של קצין-רפואה ראשי בצה"ל, הצטרף ג'ון לצבא-הקבע, ונתמנה כפתולוג ראשי בצה"ל והמשיך לעבוד במכון. בשנת 1973 קיבל לידיו את ניהול המכון ובמשך כהונתו בתפקיד זה השתלם בחוץ-לארץ (באנגליה ובארצות-הברית) בנושאי טראומטולוגיה וזיהוי חללים במפגעים המוניים. ג'ון נטל חלק במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים ועסק, יחד עם אנשי הרבנות הצבאית, בזיהוי החללים. הוא הקדיש זמן רב לפעילות אקדמית, להוראה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל- אביב, להדרכת רופאים וקרימינולוגים בסמינריונים שונים, לשמירה על רמה מקצועית על- ידי קריאת ספרות מקצועית בשטחי התמחותו; ובעיקר עסק במחקר, ורבים ממחקריו פורסמו בעיתונות הרפואית בארץ ובחוץ-לארץ. ג'ון היה חובב-ספורט נלהב ובנערותו היה חבר בנבחרות הרוגבי, השחייה, והטניס בבית-הספר שלמד בהם. הוא אהב אמנות, צייר ובנה מודלים מעץ ונהג להאזין למוסיקת- ג'אז. בסביון הצטרף לתנועת-הנוער, השתתף בטיולים רבים ועזר בארגון מסיבות וערבי- תרבות. בנובמבר 1975 נקרא ג'ון, על-ידי קצין-רפואה ראשי, להשתתף בפעולות חילוץ וזיהוי של חללי מטוס ההרקולס שהתרסק בג'בל-הלאל. הוא נפל מראש צוק גבוה בעת מילוי תפקידו, וכעבור שבעה חודשי מאבק קשה על חייו – ביום כ"ה בתמוז תשל"ו (23.7.1976) – נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבסביון. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב קצין-הרפואה הראשי: "סא"ל ד"ר מאיר נפל בעת מילוי תפקידו מתוך דבקות במטרה וברצונו לעשות מעבר למוטל עליו. במשך שנות שירותו בצה"ל זכה להערכה רבה של כל הסובבים אותו. במיוחד ראויה לציון הערכת הרבנות הצבאית שראתה בו שותף פעיל למילוי חובתם למשפחות חללי צה"ל. סמלי הדבר, וטרגי מאוד, כי דוקא במילוי תפקיד זה נפגע ונפל ד"ר מאיר. החלל שהותיר אחריו הוא עצום, ויודע אני כי עם הסתלקותו נפגעו קשה המכון לרפואה משפטית והיחידה לזיהוי חללים של צה"ל. ד"ר מאיר היה בעצמו מוסד ששירת את כל הגורמים הקשורים ברפואה צבאית-משפטית, ובעיקר את משטרת-ישראל ואת משרד-הבריאות. אני מקוה שנוכל למלא חלל זה ולפתח את המוסד. בטוח אני שזו היתה גם משאלתו". מאמרים לזכרו של סא"ל ד"ר מאיר ותיאור מעשה-גבורתו ראו אור בעיתון 'ידיעות אחרונות' ובעיתונים אחרים.
