מאיר, בן-ציון

בנם-בכורם של רוזליה ויוסף, נולד ביום ט' באדר תרפ"ח (1.3.1928) בעיר צ'רנוביץ (אז בירת חבל בוקובינה שברומניה). בן- ציון הפליא את כל יודעיו בהתפתחותו הגופנית והשכלית המהירה ועוד בשחר ילדותו היה לעזר לאמו ולאחיו הקטן ממנו. בבית הוריו דיבר אידיש, קיבל חינוך מסורתי ולמד בבית-ספר יסודי ובגימנסיה, ברומנית ובגרמנית, וסיגל לו בדיבור ובכתב גם את שפת אמו, ילידת האזור שמעבר לקרפטים שבו דיברו הונגרית. כאשר הגיע לגיל בר-מצווה, בשנת 1941, כבר הופקרו יהודי בוקובינה בידי מרצחים בעלי-בריתם של הנאצים. בגלל מחלת אחיו הקטן סירב להיענות להזמנת סבו ולצאת אליו לחופשת הקיץ אל הכפר, ואחרי ימים מעטים נרצחו הסב וכל יהודי המקום. אחר-כך גורש עם המשפחה לטרנסניסטריה ונשא בכל תלאות הנדודים וחיי התופת שבמחנה באומץ ובגבורה כאחד המבוגרים ולא השמיע כל תלונה לבל יצער את הוריו. בראשית 1943, בהגיע ועדה להוציא את שרידי היתומים מהמחנה ולהעבירם לבית-יתומים ברומניה וניתנה אפשרות גם לילדים שהוריהם בחיים לצאת כיתומים כדי להינצל, סירב בן-ציון לנצל הזדמנות זו, לבל יעזוב את הוריו בצרתם. רק אחרי שידולים רבים נענה ונסע עם אחיו למוסד ברומניה. ב-4.4.1944 כתב בהונגרית את השיר "היהודי הנודד", בו הוא מבטיח ליהודי הנודד את המולדת כשילומים על נהרי דמו השפוך, ואחרי ימים אחדים הפליג ארצה בשיירה הראשונה של "עליית-הנוער". בארץ התחנך בקיבוץ מעלה החמישה, סיגל לו במהרה את הדיבור העברי, למד נגרות והתמסר לעבודה. הוא עודד את חבריו בהומור עליז, תפס עמדת מנהיג ויוזם ועזר בנדיבות לחברים חדשים. ביוזמתו התארגנו החברים כגרעין להתיישבות. אך בנובמבר 1945, כשעלו הוריו של בן-ציון לארץ בחוסר-כל, נאלץ לעזוב את הגרעין כדי לעזור להם בסידור ראשון ובפרנסה. הוא עבד כדקורטור במפעל וילאות "סרטני" בתל-אביב ולעתים קרובות היה מבקר את "משפחתו הגדולה" במעלה החמישה. כשהחלה מלחמת-העצמאות התייצב בין הראשונים לשירות בגרעינו בפלמ"ח. בן-ציון עבר קורס ושירת כחובש בכפר ביל"ו. הועבר לירושלים ובתפקידו כמקלען לחם בשורות חטיבת "הראל". לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים והיישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית- איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.