בן ציפי ודוד. נולד ביום כ"ג בתמוז תש"ם (7.7.1980) ברעננה, אח לרותם. אמיר גדל והתחנך ברעננה, למד בבית-הספר היסודי 'היובל' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'מטרו-ווסט' במגמות מחשבים וביולוגיה. מוקף תמיד חברים וחברות רבים, כפי שסיפרה אחת מידידותיו: "היו לו מעריצות מכיתה ו' שאהבו אותו, זה היה סוד, הרבה בנות היו מאוהבות בו. קראנו להן 'אוסף המעריצות הקטנות של אמיר'." רכזת השכבה שלו בבית-הספר התיכון, ורדה, מספרת: "אמיר היה רציני מאוד ולפעמים ילדותי ומצחיק." יועצת בית-הספר, חסידה, מוסיפה וכותבת: "בנסיעה לפולין ראיתי אותו מחזיק שקית שלמה של נרות זיכרון. שאלתי אותו לשם מה? הוא ענה לי שזה לזכר בני המשפחה של סבתא וסבא שלו שנספו בשואה. בחדר ההתייחדות באושוויץ הוא הדליק נרות עבור כל אחד מהנספים, אמר 'קדיש' וקרא בשמותיהם. כולם בכו, הוא אמר דברים בכזה רגש שכולם התרגשו." אמיר אהב לעזור לכל אדם. אמו ציפי מספרת: "אמיר היה ילד של משפחה וילד של חברים. הנתינה שלו היתה ברמה בלתי שגרתית, כל חייו אהב לתת אך גם דרש לקבל. הרבה אהבות היו בחייו הקצרים. יותר מכל הוא אהב את חבריו, חבורה מופלאה של צעירים רעננים. לחברים מהשכבה נוספו החברים מהצבא. "אמיר אהב תופים ומגיל צעיר היכה בסירים ובכיתה ט' כשקנינו לו מערכת היה מאושר. אמיר אהב לטייל ואהב נופים, ברגישות אדירה צילם וצילם, כל-כך הרבה שמיים הוא צילם, שקיעות וזריחות." חברו גיא סיפר: "אמיר היה בשבילי התגלמות הטוב והיושר, אדם חיובי, נאמן, מצליח וטוב-לב." אמיר התגייס לצה"ל בחודש נובמבר 1998. לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס אלחוטנים והוצב כקשר בפלוגת חיל-הקשר בחטיבת 'גבעתי'. הוא עשה את תקופת שירותו האחרונה במוצב 'דלעת' שבדרום לבנון. מפקדיו ראו בו חייל וחבר למופת, דוגמה וסמל, בחור שהתבלט בשפע חום ושמחת חיים שחלק והרעיף על סובביו. השבת האחרונה שלו היתה שבת נפלאה עבורו. הוא טייל עם חברתו הטרייה בגלבוע הפורח, סעד את ארוחת השבת אצל סבתו ואחר-הצהרים פגש חברים. המומחיות שלו היתה לשלב בין כל תחביביו ואהבותיו. ביום ב' באדר א' תש"ס (8.2.2000) נפל אמיר בקרב בלבנון מפגיעה ישירה של טיל החיזבאללה בעמדתו. המצלמה שהיתה בחגורו לא נפגעה וסרט הצילום שהיה במצלמה פותח על-ידי משפחתו לאחר נפילתו. אמיר הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. על הקבר הפתוח הניח חברו זוג מקלות תיפוף. בן תשע-עשרה היה אמיר בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. מתוך דברי ההספד שנשא ראש עיריית רעננה על קברו של אמיר: "כזה היית, אמיר, מחובר בכל נימיך למשפחה, למורשת, לארץ הזו. עוד לא בן עשרים – ואתה עולם ומלואו. רגיש ואוהב ואיכפתי ומלא שמחת חיים. נער מלא קסם עם חיוך, שלא מש מפניך. צנוע ומלא מוטיבציה להצליח בכל נושא שבו עסקת… הלכת בעקבות אביך, מ"פ בשריון, לשבת בקו הראשון, לא מאהבת הקרב, אלא מאמונה בחשיבות הביטחון בצפון ואת נפשך מסרת במלחמה." אבנר, שהיה מחנכו של אמיר בכיתה י"ב, ספד לו: "הבוקר כשהגיעה אלי הידיעה על נפילתו של אמיר מיהרתי ל'מטרו-ווסט' לבקש ניחומים. נשאלתי שם, מה אתה רוצה לומר על אמיר? הגבתי בספונטניות: 'הלוואי והיה לי בן כמו אמיר'. התוודעתי אל אמיר שנה אחת, שבה למדתי להכיר את הנער הזה, שנה חשובה ומשמעותית בחייו, שנה שבה גיליתי בשיחות, בוויכוחים וברגעי שמחה וצחוקים, מה עומד מאחורי דמותו של הנער הזה, החסון בנפשו ובגופו. אמיר החייכן, החברותי, השאפתן ומעל הכל אמיר השש לעזור לזולתו…" ישראל, מחנכו מכיתה י"א, כותב: "יש לך הרבה חברים, אמיר. חברים ממחזורים שונים, חברים ממקומות שונים, חברים מהצבא. חברים אומרים הרבה על אדם. אדם שיש לו חברים הוא אדם אוהב, הוא אדם אהוב. ורק אדם טוב לב יכול להיות אדם אהוב. רק אדם שעוזר לאחרים, שאיכפת לו מהאחרים, שרוצה את טובתם, הוא אדם אהוב. רק אדם שיודע לתת הוא אדם אהוב. ואתה יודע לתת, אמיר. את היקר מכל היית מוכן לתת. את היקר מכל… נתת…" בגיליון ערב פסח של העיתון 'ידיעות אחרונות' התפרסמה כתבה עליו ולזיכרו. ב'מכתב לגן עדן' שהתפרסם במקומון 'על השרון' פנה הכתב, משה אלון, אל המלאכים בגן העדן: "אני רוצה שתדעו, שהגיע אליכם אדם נפלא ויוצא דופן, שיכבד את המקום בנוכחותו. אדם צעיר שעוד לא מלאו לו 20, וכבר כאן, לפני שנפרדנו ממנו, היתה לו נשמה ענקית. אתם קיבלתם עכשיו את הנשמה שלו, ובטוח שתגלו את זה בעצמכם." זיכרו של אמיר הונצח על ידי המשפחה באנדרטה מרהיבה בעוצמתה, שילוב של פסל ברזל, פרי יצירתו של האמן מנשה קדישמן, המונח על בריכת מים עם מפל ומוצבת בגן הנשיאים ברעננה. בת דודתו של אמיר, עירית, בנתה לזיכרו של אמיר אתר באינטרנט. כתובת האתר היא .www.amirmeir.co.il
