מאיר, אהרון

בן מאיר וטובה. נולד ביום ט"ז באייר תשי"ז (17.5.1957) בבאר- שבע. למד בבית-הספר התיכון המקיף שבבאר-שבע, במגמת המכניקה, ובבית-הספר הטכני של חיל-האויר שבחיפה. אהרון היה חביב על כל חבריו ומוריו בבית-הספר התיכון המקיף. עז היה רצונו ללמוד ולהתקדם. כפי שמעיד אחיו: "זו היתה התקופה היפה ביותר בחייו. הוא היה תלמיד מקובל מאוד על הכול ונערץ על כל הבנות". אהרון היה חבר בתנועת הנוער 'הצופים' ונטל חלק בצעדת הנגב לנוער בשנת 1968, במסגרת פעילותו בתנועת הנוער. במסגרת הגדנ"ע יצא לשירות לאומי בקיבוץ עין-חרוד ועסק בקטיף אשכוליות. הוא היה חובב ספורט ומילדותו הצטיין בתחומי- ספורט שונים, ואף זכה פעמים-מספר בתעודות-הצטיינות על הישגיו הספורטיביים. הוא אהב לשיר והצטרף למקהלת בבית- הספר. לאחר שתי שנות-לימודים בבית-הספר התיכון המקיף בבאר-שבע, החליט אהרון לעבור לבית-הספר הטכני של חיל-האויר שבחיפה. כעבור זמן קצר, בגלל הניתוק ממשפחתו האהובה, החליט להפסיק את לימודיו. הוא התבלט בדבר המשך דרכו, ולאחר משבר קשה החליט להפסיק את לימודיו. באותה עת פרצה מלחמת יום-הכיפורים. "במלחמה עבדנו יחד בבית-החולים בהושטת עזרה לפצועים", מספר חברו אמנון; "אהרון היה מצר שלא ניתן לו להימצא בחזית ועל שאין הוא משרת עדיין בצה"ל. לאחר פרק-זמן קצר התחיל אהרון לעבוד בחנות המכולת של אחיו ועשה חיל בעולם העסקים. הוא נודע כאיש-עסקים מצליח, הכיר את כל אנשי המסחר והספקים שבבאר-שבע וניהל הלכה-למעשה את העסק המשפחתי. ידענו כי מועד הגיוס לצה"ל קרב ובא, ועל-כן ניצלנו את זמננו הפנוי לבילויים משותפים ונהנינו מכל יום ומכל שעה". אהרון הקדיש את כל-כוחו למסגרת המשפחתית. כבן להורים מבוגרים גילה דאגה עמוקה לבריאותם, ולאחר שאחיו ואחיותיו נישאו כולם, והוא נותר הבן היחיד בבית, התמסר להוריו ועזר להם בכול, אהבה מיוחדת היתה לו לאמו. מצב-בריאותה הדאיג את אהרון, והוא השתדל להימצא לצדה בכל שעה פנויה. אהרון גויס לצה"ל במאי 1975 והוצב בחיל-השריון. לאחר הטירונות שסיים בהצלחה, נשלח ליחידה של חיל-השריון בנגב. בדאגתו הרבה להוריו ניסה לעבור ולשרת בבסיס קרוב לבית, ואכן, כעבור זמן, נשלח לבסיס חיל-האויר ונתאפשר לו לבוא לביתו מדי-ערב ולראות בשלום הוריו. ביחידה מילא אהרון תפקיד של ספק, מלאכה שהתנסה בה בחייו האזרחיים, והדרך בה מילא את תפקידו השביעה רצונם של מפקדיו. ביום ח' בניסן תשל"ז (27.3.1977) נפל אהרון בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות וארבעה אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אהרון שירת ביחידה כספק-מזון, וזו היתה עבודה פיסית קשה, המחייבת אחריות רבה. הוא ידע תמיד לחייך ולהצחיק את כל הסובבים אותו והשרה עלינו אוירה נעימה. הוא היה נכון לעזור לחבריו בכל-עת ותמיד דרש צדק. את אשר חשב ואת דברי ביקורתו על הסובב אותו ידע להעלות ללא כל פחד או סייג". משפחתו תרמה ספר תורה לבית הכנסת 'אהרון-מאיר' שבשכונת מגוריה.